נשיאת העמותה למשפט ציבורי, הנשיאה (בדימ') דורית ביניש; שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד; הנשיא (בדימ') אהרן ברק; הנשיא (בדימ') אשר גרוניס; היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט; שופטות ושופטים מכהנים; שופטות ושופטים בדימוס; משתתפי הכנס; אורחים יקרים. כמדי שנה, אנו מתכנסים ובאים מכל קצווי הארץ ומכל תחומי המשפט - שופטים, אקדמאיים, עורכי דין, ואפילו סטודנטים למשפטים - לדון בסוגיות מרכזיות הניצבות על סדר היום הציבורי.
אני מברכת את העמותה למשפט ציבורי, על כך שגם השנה, כמדי שנה, היא מאפשרת את כינוסו של הפורום הנכבד הזה ומעלה לדיון סוגיות שהן חשובות למשפט הציבורי בישראל, ולחברה הישראלית כולה.
ברכותי גם למקבלי פרס גורני למשפט ציבורי:
פרופסור
אמנון רובינשטיין;
עו"ד טנה שפניץ;
וד"ר איתי בר-סימן-טוב וד"ר קרן וינשל-מרגל.
את דבריי היום אני רוצה לייחד לחשיבות הגלומה בשמירה על עצמאותו של השופט. עצמאותו של השופט - בכל ערכאות השיפוט, ובפרט בבית המשפט העליון - היא מנכסי צאן ברזל של הדמוקרטיה הישראלית. היא עקרון חוקתי ראשון במעלה, המעוגן בחוק-יסוד: השפיטה, אך יותר מכך: עצמאות מחשבתית והיעדר תלות מוסדית מהוות תנאי חיוני להגשמה ראויה של התפקיד השיפוטי.
שופט, ולא משנה באיזו ערכאה הוא מכהן, מחויב לשמור מכל משמר על העצמאות השיפוטית; מחויב אך ורק לשליחותו השיפוטית - לעשות צדק על-פי דין; שאם לא כן - אין לא דין ולא צדק.
מיום שהצהיר אמונים, שופט אינו מחויב למי שפעלו למען מינויו או לחברי הוועדה לבחירת שופטים שבחרו בו.
הכרעת השופט נגזרת מן העובדות ומן הדין - ומהם בלבד. אל לו להיות מושפע מאיש; אל לו לסטות מדרכו בשל התקפות אישיות או ציבוריות. אל לנו, כחברה וכשיטת משפט, לצפות ממועמד לשיפוט או משופט כי יתחייב מראש - במפורש או במשתמע - כי יכריע בצורה זו או אחרת בסוגיה עתידית מסוימת. הדבר חותר תחת מהותה של מלאכת השפיטה ותחת עיקריו של משטרנו הדמוקרטי.
בדבריי בכנס זה, לפני כחמש שנים, אמרתי דברים דומים על דרך המשל. לדעתי, לא נס ליחם, וברשותכם אביאם שוב:
שוו בנפשכם כי במדינת רוריטניה יש שתי מפלגות -
מפלגת האדומים ומפלגת הצהובים.
שוו בנפשכם כי מועמד לשיפוט ברוריטניה מתבקש בטרם מינויו בהזדמנות זו או אחרת להשיב לשאלתו של אחד האדומים - הלנו אתה אם לצרנו.
אם ייאמר: אדום אנוכי, ימצא עצמו בעלותו על כס השיפוט במלכוד.
אם יתדיין בפניו מתדיין צהוב, ירגיש המתדיין הצהוב כי המשחק מכור. בלשון אחרת - לא יהיה לו אמון בבית המשפט.
שימו עצמכם לרגע בנעליו של כל מי שנמנה על הצהובים, כדי להבין עד כמה מזיקה מחויבות כזו למערכת המשפט. קיימת גם סכנה כי השופט יאמר בלבו, אולי אפילו שלא במודע - כדי לא להראות בעיני הציבור כאדום אכריע בדין דווקא לשיטתם של הצהובים. הכרעה כזו גם היא פסולה.
כך או כך, עמדות שיביע מועמד לשפיטה או שופט עובר למינויו או תיוגו כשייך למחנה זה או אחר עלולות לפגוע בהכרעה העצמאית והבלתי תלויה ובאמון הציבור ברשות השופטת.
עד כאן הדברים שאמרתי אז.
באותה עת עמדנו בפני בחירתם של ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. מאז קרו דברים רבים בישראל. בעיניי, כוחם של הדברים שאמרתי אז יפה גם היום, כשאנו עומדים שוב בפני בחירתם של ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. כאז, גם היום אין מקום לתיוגם של שופטים.
לא ראוי לצאת מהנחה מוקדמת כי שופט יפסוק בצורה מסוימת. והאמת ניתנת להיאמר, כי הנחה מעין זו גם אינה ריאלית. הניסיון מלמד כי במקרים לא מעטים לא ניתן לחזות מראש את תוצאתו של פסק דין. זאת, משום שהשופט מכריע לא על סמך דעותיו ועמדותיו האישיות כי אם על-פי מיטב הכרתו את הדין ובהתבסס על התשתית העובדתית שהניחו בפניו הצדדים המתדיינים.
לא אופיים של הטוענים - אם אדומים הם, או צהובים - הוא שיכריע את הדין, אלא משקלם של הטיעונים שהעלו. מותר וראוי ששופט יהיה מעורה בנעשה בחברה הישראלית ושתהיינה לו דעות בכל הנושאים אשר על סדר היום הציבורי. אולם בשבתו לדין אין השופט מייצג את האדומים, אף לא את הצהובים - אף לא את עמדותיו הפרטיות.
שופט אינו רשאי להבטיח לאיש - אפילו לא לחבריו לכס השיפוט; אפילו לו לעצמו - כי יפסוק בדרך זו ולא אחרת בסוגיה מסוימת, שהרי הדין נגזר מן העובדות.
ההבטחה היחידה ששופט רשאי להבטיח מראש היא הצהרת האמונים שהוא מצהיר לפני נשיא המדינה: לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים. הא ותו לא.
כפי שאמרתי לפני חמש שנים, אפשר ודברים אלה היו אז ועודם היום בגדר המובן מאליו. אולם לעתים טוב לו גם למובן מאליו שייאמר, ועל כן אומר שוב: העצמאות השיפוטית היא חיונית לקיומה של חברה דמוקרטית. יש לשמור עליה מכל משמר. אני יודעת שבפורום הזה, אין צורך להכביר מילים בדבר חשיבותה של העצמאות השיפוטית.
בשנה שעברה קראתי לכם להיות "הסיסמוגרף של המשפט הציבורי בישראל". אני חוזרת על קריאתי זו. כאשר מתעוררת מגמה שלילית המבקשת לפגוע בעקרונות המשפט הציבורי הישראלי - בעצמאות השיפוטית, בשלטון החוק או בחרויות הפרט - השמיעו את קולכם והירתמו להגנה על עקרונות יסוד אלה.
תרמו מזמנכם, מכישרונכם ומהידע שלכם למען הגנה על העקרונות המונחים ביסוד שיטת המשפט שלנו, וביסוד קיומנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. לא תעמדו לבדכם במלאכה זו.
שמירה על שלטון החוק; הבטחת הפרדת הרשויות; וההגנה על
כבוד האדם ועל זכויות הפרט הן חובותיה של כל רשות מרשויות השלטון, ובפרט של הרשות השופטת. זוהי חובתם של כל שופטי ישראל.
עשרות שנים אני מכהנת כשופטת בישראל. בכנס הבא כבר אהיה שופטת בדימוס. כיהנתי בכל ערכאות השיפוט. יש לי אמון מלא בשופטי ישראל, ביושרתם ובעצמאותם, וביכולתם למלא את החובות המוטלות עליהם.
אני מאחלת לכולנו כנס מעניין ומהנה.
