שיר שנכתב על-ידי המשורר אמיר גלבוע, שעלה לארץ כחלוץ ודור הוריו נשאר שם, והושמד. בשיר שלו - עקידת יצחק, הייתה לאביו ובני דורו. לִפְנוֹת בֹּקֶר טִיְּלָה שֶׁמֶשׁ בְּתוֹךְ הַיַּעַר יַחַד עִמִּי וְעִם אַבָּא וִימִינִי בִּשְׂמֹאלו כִּבְרַק לֶהָבָה מָאֳכֶלֶת בֵּין הָעֵצִים וַאֲנִי יָרֵא כָּל כָּךְ אֶת פַּחַד עֵינַי מוּל דָּם עַל הֶעָלִים אַבָּא אַבָּא מַהֵר וְהַצִּילָהּ אֶת יִצְחָק וְלֹא יֶחְסַר אִישׁ בִּסְעוּדַת הַצָּהֳרַיִם זֶה אֲנִי, הַנִּשְׁחָט, בְּנִי, וּכְבָר דָּמִי עַל הֶעָלִים. וְאַבָּא נִסְתַּם קוֹלוֹ. וּפָנָיו חִוְּרִים וְרָצִיתִי לִצְעֹק, מְפַרְפֵּר לֹא לְהַאֲמִין וְקוֹרֵעַ הָעֵינַיִם. וְנִתְעוֹרַרְתִּי. וְאָזְלַת-דָּם הָיְתָה יַד יָמִין

מחבר: אמיר גלבוע

יִזְכּוֹר אֱלוֹהִים אֶת נִשְמוֹת אֲחֵינו ְבּנֵי יִשְׂרָאֵל, חַלְלֵי הַשּוֹאָה וְגִבּוֹרֶיהָ, נִשְמוֹת שֵש מֵאוֹת רְבָבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶהוּמְתוּ וְשֶנֶּהֶרְגוּ וְשֶנֶּחְנְקוּ וְשֶנִּקְבְּרוּ חַיִּים, וְאֶת קְהִילּוֹת הַקּוֹדֶש שֶנֶּחְרְבוּ עַל קְדוּשַת הַשֵּם. יִזְכּוֹר אֱלוֹהִים אֶת עֲקֵדָתָם עִם עֲקֵדַת שְאָר קְדושׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְמָתָם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. יָנוּחוּ בְּשָלוֹם עַל מִשְכָּבוֹתָם וְנֹאמַר אָמֵן.

אל מלא רחמים – לחללי השואה

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיע מַזְהִירִים אֶת כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת מִילְיוֹנֵי הַיְּהוּדִים, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה בְּאֵירוֹפָּה, שֶׁנֶּהֶרְגוּ, שֶׁנִּשְׁחֲטוּ, שֶׁנִּשְׂרְפוּ וְשֶׁנִּסְפּוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵׁם, בִּידֵי הַמְרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִים וְעוֹזְרֵיהֶם מִשְּׁאָר הָעַמִּים. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, ה' הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיַעֶמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן.