אפתח בכך שאני רואה חשיבות היסטורית בדיון זה. לראשונה, החלטנו להניח את שיטת הסניוריטי על שולחן הניתוחים, ולדון ביתרונותיה וחסרונותיה. לא באמצעות כותרות כאלו או אחרות, אלא מתוך כוונה אמיתית לנתח את אופן הליך מינוי נשיא בית המשפט העליון במדינת ישראל, ולבחון מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. זהו תהליך עבודה בריא המובן מאליו בכל ארגון ובכל גוף, ואינני מבינה מדוע לא נעשה עד כה.
הדיון הוא עקרוני פומבי ולא לגופו של אדם בשום צורה שהיא. כשעומד נושא כזה על הפרק רלוונטי יותר לעשות דיון כזה. מערכת המשפט שלנו עצמאית וחזקה ואני לא חושבת שהדיון הזה מחליש מחוזקה או עצמאותה כפי ששמעתי כמה חכים שאומרים.
החוק מקנה בידי חברי הוועדה את הסמכות לבחור נשיא לבית המשפט העליון. זה נכון שמאז קום המדינה הייתה מסורת שהשופט הוותיק ביותר הוא זה שנבחר, אבל אי-אפשר להתעלם מהחוק. אני כיו"ר הוועדה מרגישה שכבלו את ידי והפקיעו את הסמכות מידי הוועדה. שופטי העליון לא מעוניינים ולא מגישים מועמדות. למעשה אין בפני הוועדה אפשרות אמיתית לבחור מי יהיה נשיא.
אינני מכירה אף חברה, ארגון או גוף כלשהו, קטן כגדול, שהעומד בראשו מתמנה בשל שיקולים טכניים, כגון ותק, ולא על-פי יכולותיו, כישרונותיו והתאמתו לתפקיד. בית המשפט, בבואו לבחון קבלת החלטות בעת ביקורת שיפוטית, בוחן בין היתר את סבירות ההחלטה. האם בית המשפט היה מגדיר החלטת דירקטוריון למנות מנכ"ל אך ורק בשל העובדה שהוא הוותיק בקרב העובדים הבכירים, כהחלטה סבירה? אני בספק.
מושכלות יסוד ברורות כשמש נניח ששר הביטחון יחליט להמליץ לממשלה מעתה לבחור לרמטכ"ל את האלוף הוותיק ביותר במטה הכללי. האם דעת הקהל תהיה נוחה ביחס להחלטה מעין זו? האם הציבור ירגיש כי העומד בראש הצבא הוא האדם המתאים ביותר? אינני בטוחה שלאחר החלטה כזאת הציבור יישן טוב בלילה.
מדוע מושכלות יסוד הברורות כשמש בכל מקום אחר ובכל תחום אחר, אינן רלוונטיות למינוי נשיא בית המשפט העליון? האם הוותק מהווה ערובה לכך שתמיד, אבל תמיד, ייבחר אדם עם יכולות ניהול ברמה גבוהה? האם הוותק מהווה ערובה לכך שתמיד ייבחר שופט בעל יכולות משפטיות המהוות דוגמה לשאר השופטים? ודאי שלא. אין כל ערובה לכך.
ישנה טענה ולפיה שיטת הסניוריטי מהווה מחסום בפני התגוששות פנימית בעליון מחד-גיסא, ולובי אצל פוליטיקאים מאידך. תרשו לי לכפור בטענה זו. אם הייתה מחזיקה מים, היא הייתה נכונה גם בערכאות הנמוכות יותר, ולא היא. אינני רואה מאבקים וניסיונות השפעה אל מחוץ למערכת המשפטית בתהליך מינוי נשיא לבתי משפט השלום והמחוזי. להפך - אני רואה התמודדויות המכבדות זו את זו, כשהקו המנחה הוא שהטוב ביותר ימונה. ואכן מונו בקדנציה הזו נשיאים מצוינים, שלא בהכרח היו הוותיקים בקרב המועמדים. מונו המתאימים ביותר, והדבר מוכיח את עצמו. אני מזכירה שבעבר נהג הסניוריטי באופן דומיננטי גם בשלום ובמחוזי, אך המנהג עבר מהעולם, וטוב שכך.
השופטים ישרים כמו סרגל טענה נוספת ששמעתי כנגד ביטול שיטת הסניוריטי, היא כי שופטי בית המשפט העליון "יתקרנפו" ויפסקו לרוח הפוליטיקאים על-מנת למצוא חן בעיניהם לצורך התמודדות עתידית על הנשיאות. ואני שואלת: ברצינות? עד כדי כך לזלזל בשופטי בית המשפט העליון? שופטי בית המשפט העליון הם עצמאיים, מקצועיים, ופוסקים בהתאם לדין ולצו מצפונם. אינני מאמינה ששופט בית המשפט העליון יפסוק דין שאינו דין אמת על-מנת למצוא חן. עצם העלאת טענה זו מהווה עלבון לשופטים.
מהיכרותי עם השופטים, מדובר באנשים ישרים כמו סרגל. השופטים שיושבים בביהמ"ש העליון הם מקצועיים ופוסקים לפי הידע והבסיס המשפטי וגם לפי השקפת עולם וערכים, וזה לגמרי לגיטימי בעיני. אני לא חושבת ששופט ייטה את פסק דינו מתוך רצון להתחנף לפוליטיקאים. האם שופטי בית המשפט המחוזי פוסקים בעניינים מינהליים או פליליים על-מנת למצוא חן ולהתקדם? ודאי שלא.
בנוסף, לפי טענה זו, רוב שופטי בית המשפט העליון בעולם המערבי הם מושחתים. הרי ברוב מדינות העולם המערבי נשיא בית המשפט העליון אינו נבחר על בסיס ותק, אלא בהתאם ליכולותיו וכישרונותיו. הייתי אומרת שזו עזות מצב לטעון ששופטי בית המשפט העליון בארצות הברית ובגרמניה למשל הם מושחתים בהגדרה.
אינני מקבלת את הטענה שעדיף לא להעמיד לבחירה את תפקיד נשיא בית המשפט העליון. הוועדה לבחירת שופטים אינה בוחרת שופטים לבית המשפט העליון תוך התעלמות משנות הוותק הצפויות וההשלכות על נשיאות עתידית בהתאם לכך. נושא הוותק הצפוי מונח על השולחן. כך שזו היתממות לומר שעדיף לא לבחור. בין בחירת שופט לכהונת נשיא בית המשפט העליון 20 שנים קודם לכן, ללא כל אפשרות לצפות את תפקודו כשופט בבית המשפט העליון, את יחסיו החברתיים שם ואת יכולות הניהול שלו, לבין בחירה בסמוך לכהונה כנשיא, תוך התבוננות בתפקודו לאחר מעשה, אני בוחרת באפשרות השנייה. אין אח ורע בישראל לרשות מנהלית שבוחרת 20 שנה קדימה. זה לא היה עומד בשום כלל.
צריך להתמנות האדם המתאים ביותר המבקשים להתמיד בשיטת הסניוריטי למעשה מבקשים מהוועדה לבחירת שופטים להתפרק משיקול דעתה לקבל החלטה בזמן אמת. לפי הלכת האיסור להתפרק משיקול הדעת, גוף מינהלי אינו יכול לייצר נורמה שאין לו סמכות לפעול לפיה. כללי המשפט המינהלי מטילים על הוועדה חובה להפעיל שיקול דעת ולבחור את האדם המתאים ביותר לתפקיד.
אצטט את דבריו של השופט שמגר בהלכת ברגר, היפים לענייננו: "בעל הסמכות עלול להיחשב למי שחוטא לחובתו, אם הוא מותיר את הסמכות, שהוקנתה לו, כאבן שאין לה הופכין במובן זה שאינו נותן דעתו עליה מטוב ועד רע". החובה להפעיל שיקול דעת כוללת גם את החובה לקבל את ההחלטה במועד הרלוונטי העדכני ביותר. כפי שהראיתי, משמעותה של שיטת הסניוריטי היא שההחלטה על מינויו של נשיא מתקבלת עשרים שנים מראש, לפני שהמועמד צבר יום אחד של ניסיון בבית המשפט העליון. כיצד ניתן לקבל זאת?!
אם אכנס היום את הוועדה לבחירת שופטים ונחליט עכשיו מה הם המינויים שתצטרך לבצע הקדנציה הבאה בבוא העת, האם מישהו יקבל זאת? ואני שואלת, אם הוועדות הקודמות לא רשאיות להחליט עבור הוועדות העתידיות גם בהחלטה מפורשת שלהן, כיצד ניתן לקבוע כי הן רשאיות לעשות זאת באמצעות החלטה שהיא אולי משתמעת במנהג? כיצד ניתן לקבל שהוועדה הנוכחית תתפרק משיקול דעתה רק בגלל שוועדות קודמות קיבלו החלטות מסוימות בנסיבות מסוימות?
באשר לטענה שאם המנגנון הוכיח את עצמו ואינו מקולקל אז מדוע יש צורך בתיקון - תסלחו לי, אך מדובר בטענה לא רצינית. איננו יכולים לדעת האם עמיתיהם של הנשיאים שמונו בסופו של דבר היו ממלאים את התפקיד באופן טוב יותר. אנו כן יכולים לדעת, שמעולם לא נבחנו ברצינות יכולותיהם הניהוליות של שאר השופטים - לא של המיועד לנשיאות מכוח הוותק, ולא של יתר השופטים בבית המשפט העליון.
איני מבקשת לשנות את המצב החוקי. לתפקיד ראש הרשות השופטת צריך להתמנות האדם המתאים ביותר מבחינה מקצועית מנהיגותית ומבחינה ניהולית. אני אשמח לשמוע את הדעות של כולם. שמים את זה פעם ראשונה על השולחן בצורה כזו חדה וברורה, וזה מראה על חוזקה של הדמוקרטיה שלנו, של הרשות השופטת והכנסת.
