אני שותף להערכה הרבה לבית המשפט העליון, אבל יחד עם זה צריך לדעת שגם מוסד שיש אליו הערכה, ולו מקסימלית, עדיין יש נושאים שטעונים אצלו תיקון. במהלך השנים התפתחו בבית המשפט העליון מספר נוהגים - אני רוצה להציב את הנושא הזה באיזשהו קונטקסט - ואחד החסרונות של הנוהגים האלה היה שהם פשוט לא תאמו את החוק, ואפילו הייתי אומר שהם מנוגדים לחוק. אני אזכיר נוהג אחד.
היה נוהג שלפני כל מינוי היו שופטי בית המשפט העליון מתכנסים ומחליטים מי ראוי להתמנות, ובדרך כלל הוועדה לבחירת שופטים שימשה להם אז חותמת גומי. זה היה דבר שחזר על עצמו למעשה כמעט בכל מינוי, כאשר התוצאה הייתה שבעצם הסמכות האמתית למנות נמצאת בבית המשפט העליון והוועדה בעצם רוקנה מכוחה. וכמובן ציפו מהשופטים הנציגים שיציגו את דעת חבריהם מי ראוי להיבחר ומי ולא. הדבר הזה עורר התמרמרות ובסופו של דבר הובן שזה דבר בלתי מתקבל על הדעת, והכנסת הגיבה על כך.
סעיף 6(א) לחוק בתי המשפט, מי שקורא אותו ואיננו מבין את הרקע, לא יבין במה מדובר: "חבר ועדה יצביע על-פי שיקול דעתו" - שזה מובן מאליו, זה הכלל המינהלי - "ולא יהיה מחויב להחלטות הגוף שמטעמו הוא חבר". אנחנו כולנו יודעים שהכנסת לא נותנת הוראות לחברים שלה כיצד להצביע. גם הממשלה לא נותנת הוראות. הסעיף הזה אומנם לא מדבר על בית המשפט, אבל הוא כן מכוון לבית המשפט. הוא אומר לבית המשפט העליון: תנהגו על-פי החוק. ומאז בית המשפט נוהג על-פי החוק. העניין הזה נפסק. זה פגע בבית המשפט העליון? זה חיזק את בית המשפט העליון. העובדה שהוא נוהג על-פי החוק... אומרים לי, יש נוהג, יש נוהג קונסטיטוציוני, זה הנחיה פנימית של הוועדה שהיא צריכה ללכת לפי שופטי בית המשפט העליון - לא. העניין זה היה נוהג לא נכון, זה היה נוהג שלא תאם את החוק ולא צריך ללכת לפיו.
דוגמה שנייה לנוהג לא נכון. היה נוהג ששופטי בתי המשפט המחוזיים לא יתמנו לבית המשפט העליון אלא אם יעברו תקופת חניכות שהייתה מינוי זמני. אם השופט המחוזי לא מונה במינוי זמני, הוא לא יוכל להתמנות לבית המשפט העליון. הדבר הזה יצר הפליה בין מינויים מחוץ למערכת, כמו יועץ משפטי או אפילו עורך דין פרטי או פרקליט מדינה, שלא היו במינוי זמני. השופטים המחוזיים, שראו בזה הפליה קשה, מאוד התנגדו לכך והייתה התמרמרות גדולה. שוב פעם, זאת הייתה פגיעה בוועדה. מה פתאום להגביל את הוועדה? הוועדה יכול למנות מישהו שלא במינוי זמני, אז מה פתאום יגידו לה שהיא לא יכולה לעשות את זה?
אז שוב היה מאבק, היה ויכוח, ואמרו שבית המשפט מוכרח לבחון את המועמדים, והיה רעש בתקשורת וכולי. וגם הייתה עוד בעיה: השופטים המחוזיים לא היו מוכנים להציג מועמדות, מכיוון שאם הם היו מציגים מועמדות בלי שכיהנו במינוי זמני, זה היה עלול לעורר את חמתם של שופטי בית המשפט העליון, כך לפחות הם חששו. ולכן לי היה מאוד קשה למצוא שופט מועמד מהמחוזי שלא היה במינוי זמני שיסכים למועמדות הזאת. בסופו של דבר הייתה שופטת אמיצה שהייתה מוכנה לזה, הצגתי אותה כמועמדת והיא כמובן שילמה את המחיר, היא לא התמנתה.
מכל מקום, אחרי כל הוויכוחים האלה ואחרי שאני הבהרתי שלא יהיו מינויים זמניים מהסוג הזה - ולשמחתי שרי המשפטים אחריי המשיכו באותו קו, כולל שרת המשפטים הנוכחית - אז הנוהג הזה, שהוא נוהג בלתי ראוי ולא נכון ומפלה כלפי שופטי המחוזי, שפגע בהם וממש עורר התמרמרות שם, עבר מן העולם, אני מקווה.
וכעת אנחנו עוברים לנוהג השלישי, שהוא עדיין חי וקיים ובועט, וזה הנוהג של סניוריטי. קודם כול, גם כאן אני אתן איזשהו רקע. אולי שמעתם שזה היה בזמן המנדט, אבל זה לא היה בזמן המנדט, זה התחיל לאחר קום המדינה. האמת היא שזה לא היה רק בבית המשפט העליון, אני חושב שזה נהג בעוד בתי משפט. מקום אחד בולט שהיו בטוחים שזה נוהג בו היה בית הדין הארצי לעבודה. ושם הייתה השתלשלות מאוד מעניינת. בשעתו הייתה מנכ"לית במשרד המשפטים בשם
נילי ארד. נילי ארד זכתה לתמיכה של בג"ץ, כי כאשר שר המשפטים דאז, ד"ר ביילין, שיושב איתנו כאן, ביקש להחליף אותה, בג"ץ הוציא צו, כאשר המערכת המשפטית אמרה "אנחנו מיוחדים, אנחנו יוצאי דופן, במשרד המשפטים לא סתם ככה מחליפים מנכ"ל". בקיצור, יצא צו מצד בג"ץ, ואז, כעבור זמן, היא מונתה לבית הדין הארצי.
כשהיא מונתה לבין הדין הארצי היו שם שופטים שישבו שם, גם צעירים ממנה וגם ותיקים ממנה. אחד מהם הוא
יגאל פליטמן. והנה לא חלפו שנים אחדות והתעוררה שאלה של מינוי נשיא לבית הדין הארצי. ובית הדין הארצי לעבודה הוא בית דין מאוד חשוב; בין היתר הוא חשוב לפוליטיקאים, מכיוון שנושאים פוליטיים, נושאים שנוגעים גם באופן אישי לפעמים לאנשים שבפוליטיקה, מתעוררים שם. וזה בית משפט שבמובן מסוים הוא קצת יותר אינטימי מבית המשפט העליון, מכיוון שמספר השופטים שם יותר קטן - כמדומני שמונה שופטים.
ואז התעוררה השאלה מי ייבחר לנשיא. והנה מסתבר שגם בתמיכת נשיאת בית המשפט העליון מעדיפים את נילי ארד על יגאל פליטמן. הינו אומרים, אולי יש סיבה מיוחדת, אולי יגאל פליטמן לא מתאים. אבל מסתבר שהוא כן מתאים, כי אחרי שנילי ארד פרשה אז כן מינו את יגאל פליטמן והוא היום הנשיא. אז נשאלת השאלה מדוע שם פתאום שיטת הסניוריטי לא פועלת. אנחנו נקלעים כאן למצב שהוא מצב מאוד לא טוב מול בית המשפט.
מדברים על השאלה האם מחלישים את בית המשפט העליון או מחזקים אותו. אני מעדיף מצב שבית המשפט העליון, ראשית, נוהג על-פי החוק, שנית, נוהג על-פי כללים שמוכתבים לכל המדינה - כלומר, אין כאן שתי מערכות, אין סטנדרט כפול, יש סטנדרט אחד לכולם ללא יוצא מן הכלל, כולל בית הדין הארצי, שהוא בעצם בית הדין העליון לענייני עבודה, האמנם שהוא כפוף לבג"ץ.
אני רואה את זה כפגיעה הקשה ביותר בבית המשפט העליון כאשר הוא בעצם אומר: אצלי יש סטנדרט אחר, אני נוהג על-פי כללים אחרים, אצלי הרבה יותר נוח, אצלי זה כמו שהיה פעם בהסתדרות, שאם צריך לפטר אז האחרון נכנס והראשון יצא. פעם זה היה אולי יותר מקובל במדינה, אבל היום זה לא קיים במדינה ולמיטב ידיעתי גם לא בשום מוסד. אני חושב שזו הפגיעה הקשה ביותר. זה פגיעה ברעיון של שוויון בפני החוק, שוויון של מוסדות. למה לבית המשפט העליון צריך להיות איזה דין מיוחד מעבר לכללים הרגילים?
לגבי החשש מפני בחירת אדם לא מתאים, זה בהחלט חשש שהוא קיים ואפשרי. ושוב אני אומר, זה מנוגד לחקיקה של הכנסת, שהעניקה את הסמכות לוועדה לבחירת שופטים. עכשיו, אומרים לי "פוליטיזציה". סליחה, הוועדה הזאת לבחירת שופטים היא הוועדה שבוחרת את כל שופטי מדינת ישראל. אז מה, אז זה פוליטיזציה? כל שופטי בית המשפט העליון נבחרים בפוליטיזציה? אז אם הוועדה הזאת בוחרת את נשיא העליון זה פתאום יהיה פוליטיזציה?
נראה לי, שוב, שכדי לחזק את בית המשפט העליון צריך שכל שהכללים שחלים על כל מדינת ישראל, כולל מוסדות המשפט, יחולו גם על בית המשפט העליון. הוא לא יוצא דופן, ולדעתי הרעיון להציג אותו כמשהו יוצא דופן, כמשהו אחר, הוא רעיון לא טוב.
דבר שני, מה שנקרא שוויון בפני החוק: בחירת האדם המתאים ביותר, השלילה של השיטה הזאת שבוחרים בן אדם לתפקיד נשיא 20 שנה מראש וחושבים אם הוא יהיה או לא יהיה הנשיא.
ולבסוף, הנקודה המרכזית - באופן בסיסי זה מנוגד לחוקים, ואני חושב שכשם שהיינו במינויים הזמניים והשופטים המחוזיים הבינו שצריכים לנהוג על-פי הכללים והם יכולים להציג את המועמדות שלהם, בין אם זה מוצא חן בעיני מישהו ובין אם לא, זה יכול לפעול גם בעליון, אם ייעשו הצעדים הדרושים לכך. תודה רבה.
