הנשיאה נאור חוגגת היום יום הולדת 70 ובמצוות המחוקק היא פושטת את גלימתה לאחר כשלושים ושמונה שנות שיפוט, מתוכן 3 שנים בקירוב כנשיאת בית המשפט העליון. זהו אירוע בעל משמעות מיוחדת ומרגשת עבורי לא רק משום שהנשיאה נאור מעבירה לידיי את לפיד הנשיאות לשאתו ולשומרו, אלא משום שאנו מכהנות זו לצד זו בבית המשפט העליון כחמש עשרה שנים בקירוב ובמהלכן נקשרה נפשי בנפשה ונרקמה בינינו חברות אמיצה. רבות דיברו ועוד ידובר על פועלה השיפוטי של הנשיאה נאור ועל פסקי הדין הרבים שכתבה בכל תחומי המשפט - המינהלי, החוקתי, הפלילי והמשפט האזרחי לענפיו השונים והמגוונים. בכל התחומים הללו תרמה הנשיאה נאור תרומה נכבדה וחשובה והעשירה את המשפט הישראלי בהלכות ובתקדימים לרוב. בזמן הקצר והקצוב שהוקצה לי לא אוכל להקיף את כל אלה ולו בתמצית, ואף לא את שלל הנושאים שבהם עסקה ואותם קידמה כנשיאה. לכן בחרתי היום לייחד את הדיבור להשקפת העולם השיפוטית של הנשיאה נאור ולומר דברים אחדים על חברתי מירה האדם.
המפגש הראשון בין מירה וביני התרחש אי-שם בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. היא כיהנה אז כשופטת צעירה בבית משפט השלום בירושלים ואני הופעתי בפניה כעורכת דין. זכור לי האולם הקטן, הצר והארוך שבו ניהלה שופטת השלום
מרים נאור את הדיון. באותו הזמן טרם נתברכנו בשירותי קלדנות, והמתמחים נהגו לרשום את הפרוטוקול בכתב יד. הופתעתי לראות שבניגוד למתכונת זו של רישום פרוטוקול על-ידי המתמחים שהייתה נהוגה בתל אביב, מירה הקלידה את הפרוטוקול בעצמה במיומנות מדהימה ולצד הקלדת הפרוטוקול, ניווטה את הדיון המשפטי במקצועיות וביעילות רבה. היא הכירה כל פרט בתיק ומיקדה את הדיון בשאלות המשפטיות האמיתיות שהצריכו הכרעה. בצאתי מן האולם הקטן בבית משפט השלום בירושלים חשבתי לעצמי כי הייתה לי הזכות להופיע בפני שופטת נפלאה, בעלת יכולות וכישורים מקצועיים יוצאי דופן. רושם זה הלך והתעצם כאשר הופעתי בפניה שוב בסוף שנות השמונים בעת שכיהנה כשופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים ודנה בענייני חדלות פירעון.
מאז שנות השמונים עברנו שתינו דרך ארוכה בנתיבי המשפט ובשנת 2003 שָבוּ דרכינו והצטלבו בבית המשפט העליון. אני מוניתי אז כשופטת בפועל ואילו מירה סיימה מינוי בפועל ועמדה להתמנות לבית המשפט העליון במינוי של קבע. ביקשתי להיפגש עמה על-מנת להסתייע בעצתה הטובה לגבי הצפוי לי בתקופת המינוי בפועל. היא נענתה ברצון והשמיעה לי בנדיבות לב תובנות ועצות מועילות ביותר. מאז חלפו כמעט חמש עשרה שנים שבהן אנו מכהנות יחד בבית המשפט העליון. ישבנו בהרכבים רבים. דנו והכרענו בסוגיות שונות בכל תחומי המשפט וחלקנו שעות ארוכות, קשות ויפות של עבודה משותפת. נראה לי מירה כי להליכה בנתיבים מיוחדים ומרתקים שכאלה כיוונה המשוררת
לאה גולדברג בכותבה "התזכור מה יפתה, מה קשתה, מה ארכה הדרך". אין לי ספק כי את תזכרי ותנצרי באהבה רבה ובגעגועים את הדרך השיפוטית הארוכה והמפוארת שעשית, ביודעי עד כמה פרק השפיטה היה משמעותי, חשוב ומעצב בחייך.
במהלך העבודה המשותפת זכיתי ללמוד ממך, מירה, העמקה ויסודיות מהן וכיצד, כביטוי החביב עלייך, יש לאחוז את השור בקרניו ולחתור למיקוד הדיון בשאלה האמיתית הטעונה הכרעה. ולא פחות חשוב, למדתי ממך פרק מכונן על יושרה שיפוטית ללא פשרות ודבקות בעיקרון החשוב המנחה אותנו כל העת והוא - עקרון השוויון בפני החוק. המחשה לדבקותך בעיקרון זה ניתן למצוא באחת הפרשות שבאו בפנייך בהיותך שופטת בבית המשפט המחוזי. פרשה זו הייתה אחת מאבני הדרך החשובות ביותר בדרכך המקצועית. כוונתי לפרשה המכונה "משפט הבנקאים". באותה פרשה באו בפנייך כנאשמים שועי ארץ, מנהלי בנקים ורואי חשבון מן השורה הראשונה. הייתה זו פרשה מורכבת אשר הצריכה דיונים מרובים וארוכים ובבואך לגזור את דינם של נאשמים אלה כתבת:
לבי אינו אטום לסבלם ... לכתם שמטילה עליהם ההרשעה בדין ולמשמעות הקשה של העונשים שבכוונתי להטיל עליהם, אך בה בשעה אני רואה מול עיניי אחד לאחד רמאים 'קטנים' עליהם הטלתי עונשי מאסר בפועל ... כיצד תוכל מערכת המשפט להישיר מבטה מול רמאים 'קטנים' - אלה שנשפטו בעבר ואלה שיישפטו בעתיד - אם מי שפעלו כפי שפעלו הנאשמים לא יתנו את הדין ... יש חובה ליתן את הדעת לכך שאסור שגזר הדין ייצור עיוות ביחסיות שבין עונשם של "הארזים" מול "אזובי הקיר", כך מתחייב מעקרון השוויון בפני החוק.
באותו גזר דין עמדת על עקרון חשוב נוסף אשר מן הראוי שילווה את השופט במילוי תפקידו באומרך כי מלאכת השיפוט חייבת להיות נקייה משאיפה לקלוע לתוצאה שתהיה פופולרית. אכן, החיבור שלך לנקודה הפנימית, חסרת הפניות הוא חיבור המלווה אותך לאורך כל דרכך השיפוטית וזוהי בעיניי אחת התכונות הנפלאות והבולטות המאפיינות אותך. בשיר "כציץ העמקים" כתבה זלדה על מי שהתברך בתכונה זו באומרה:
אם נשמתך חסרת פניות
כציץ העמקים
תגיע אל לב הדברים
בקפיצת הדרך
תגיע אל לב הדברים.
ואכן את מירה הגעת תמיד אל לב הדברים בזכות מעלתך זו. אחת הדוגמאות המובהקות שניתן להזכיר בהקשר זה היא פסק הדין בבג"ץ 2684/12 אשר בו עתרה התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך הדתי נגד היועץ המשפטי לממשלה שיעמיד לדין פלילי את מחברי הספר "תורת המלך". העתירה נדחתה בדעת רוב שאליה הצטרפת ובפסק הדין חשפת באופן נדיר את הלבטים שליוו אותך בעת כתיבתו. ציינת כי המשיבים, כותבי הספר, הפגינו יוהרה כלפי מערכות אכיפת החוק וכן ציינת כי תגובתם לעתירה הייתה מקוממת ומתריסה. בעקבות כך הופיע לדברייך אי-משם 'שדון שובב' המשקף ומבטא את נטיות הלב הראשוניות של כל מי שמתקומם מהתבטאויות בְּזוּיוֹת כגון אלה. אך שדון זה, כך כתבת, אסור לו שיכתיב לשופט את התוצאה המשפטית עצמה וכלשונך:
"אנו שופטים - אמרתי לאותו שדון. עלינו לשקול שיקולים ענייניים ושיקולים ענייניים בלבד. לא נעשה צו החלטי רק כדי ללמד את המשיבים לקח ... גם לא נעשה צו החלטי כדי לרצות חלקים מן הציבור ...".
מעלה גדולה נוספת שגיליתי אצלך מירה בתקופת הנשיאות היא מעלתם של אלה "הנעלבים ואינם עולבים". אין זה סוד כי השנים האחרונות היו שנים לא פשוטות למערכת המשפט. במהלכן נדרשת כנשיאה לנווט את הספינה במים סוערים ולהתמודד חדשים לבקרים עם ניסיונות לפגוע במערכת ולהחלישה. למרבה הצער ההתקפות כלפי מערכת המשפט ובעיקר כלפי בית המשפט העליון הפכו חזון נפרץ ולא נחסכו ממך כנשיאה גם התקפות אישיות, לעתים בשפה בוטה ועולבת. אל מול אותן המתקפות, ראיתי אותך לא פעם אחת נושכת שפתיים אך בדרך כלל, להוציא מקרים נדירים שבנדירים, בחרת שלא להגיב על מתקפות אלה ולא להתנצח עם התוקפים. בהתנהלות זו הפגנת מעלה גדולה, מעלתם של אלה "הנעלבים ואינם עולבים" שעליהם אמרו חז"ל: "הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
אכן, לא מעט קשיים ואתגרים עמדו בפנייך מירה במילוי תפקידך כנשיאה, ואת התמודדת עמם בגבורה ובכבוד בדרכך השקטה, הממלכתית והצנועה, ובנאמנות ללא פשרות לצו מצפונך. לא אוכל למנות כאן את הנושאים הרבים שקידמת ובהם עסקת ללא לאות, לעתים עד אשמורת ראשונה, במהלך תקופת נשיאותך. אך פטור בלא כלום אי-אפשר ועל כן אציין את פעילותך בוועדה לבחירת שופטים, את הרפורמות הניהוליות שקידמת ואת המהלכים שנקטת לשמירה על עצמאות השופטים ואי-תלותם. אוסיף ואומר בהקשר זה כי לעתים ההישגים הגדולים מתבטאים דווקא בדברים שלא קרו, ואלה לא תמיד גלויים לעין.
התנהלותך לאורך כארבעים שנה כשופטת ובשלוש השנים האחרונות כנשיאה, היא בעיניי דוגמה ומופת להתנהלות ראויה של משרת ציבור. אכן אנו השופטים כמשרתי ציבור אין לנו כלום משל עצמנו. לא כוח או שררה אנו מבקשים חלילה במילוי תפקידנו זה. לנגד עינינו השמירה על שלטון החוק, השמירה על ערכי יסוד חוקתיים ועל זכויות אדם, ולא פחות חשוב - השמירה על עקרונות יסוד של דמוקרטיה פרלמנטרית. זו סמכותנו, זה תפקידנו, זו חובתנו ואותה נמלא ללא מורא וללא משוא פנים. כך נהגת את מירה על-פי המורשת שהנחילו לנו ענקי המשפט שקדמו לנו, וכך נמשיך וננהג גם אנו.
הפרידה ממך כשופטת קשה עליי, אך אני מתנחמת בכך שאינני נפרדת ממך כחברה.
בשם כל חברינו שופטי בית המשפט העליון אני מבקשת לומר לך תודה ולאחל לך ולאריה אישך בריאות איתנה, הנאה רבה בחיק המשפחה ובייחוד עם נכדייך האהובים, מתן, נטע, נועם ונוגה אשר ייצאו כנראה נשכרים ביותר מכך שאת פושטת היום את גלימתך. עוד אני מאחלת לך שתגשימי את החלומות שהמתינו לעת פרישתך ושתוסיפי לתרום לנו מניסיונך העשיר ומתבונתך ותסכימי להירתם מעת לעת על-מנת לסייע למערכת אשר לה הקדשת את חלק הארי של מסכת חייך.
תודה מירה אהובה!
