בפתח הדברים אבקש, כמצוות חז"ל, לפתוח בכבודה של אכסניה. האכסניה במקרה הזה - לשכת עורכי הדין, היא בעלת משמעות כפולה. הראשונה היא כמובן האכסניה הפיזית. לשכת עורכי הדין המארחת אותנו, פעם נוספת וכהרגלה, בערב העיון המכובד, ומאפשרת לנו מפגש של גורמי תביעה, סנגוריה ושיפוט לשם שיח מקצועי מפרה וטוב. המפגשים הללו הם חשובים מאוד בעיניי, ובטוחני שיהיה ערב מעניין. אך במקרה זה כבודה של אכסניה הוא גם, ואולי בעיקר, בהתייחס ללשכת עורכי הדין כמוסד שהוציא לאור את הספר. יפה עושה לשכת עורכי הדין שמעודדת כתיבה אקדמית ומשקיעה משאבים רבים בהוצאת ספרות מקצועית ועל-ידי כך מפתחת את פרופסיית עריכת הדין. אני מברך על כך.
אנשי התביעה הכללית שקועים בעול עבודתם. הם ספונים בחדריהם ולומדים תיקי חקירה, מלווים חקירות, שואלים שאלות ומטילים ספק, וכמובן מופיעים תדיר בבתי המשפט כמייצגי המדינה. מלאכת אכיפת החוק היא מלאכה קשה עד מאוד. מעבר לריבוי תיקי החקירה וההופעות הרבות בבתי המשפט, העבודה נושאת בחובה אחריות אישית גדולה. היא דורשת מחויבות מלאה - וללא סייג - לאמת, לעובדות ולדין החל עליהן. היא מחייבת דיוק ונאמנות.
משום עשיה אינטנסיבית זו, אין בידי הפרקליטים פנאי לפתח בצורה סדורה את ההיבט העיוני של הנושאים בהם אנו עוסקים בחיי המעשה. מדובר כמובן באמירה מכלילה. שהרי לא אחת הפרקליטים מחדשים חידושים גדולים בטיעוניהם בפני בתי המשפט, ומבקשים במקרים המתאימים ליצור תקדימים והלכות, ובנוסף ישנם פרקליטים לא מעטים שחיברו חיבורים אקדמיים מעולים ומובילים. אך ניתן לומר כי על דרך הכלל העיסוק של הפרקליטים בהיבט העיוני של הדברים, מבחינה אקדמית טהורה, הוא מועט.
על כך במיוחד אני מברך את מחבר הספר, ד"ר מאור אבן חן. מאור הוא בראש ובראשונה פרקליט מעולה, שעובד קשה מאוד. הוא מנהל תיקים מורכבים, והוא עושה זאת בכישרון רב. לשמחתי, מאור הצליח להתרומם מעל עבודתו הרבה, ולהוציא תחת ידו חיבור אקדמי משמעותי, שני במספר (ספרו הראשון, המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, עוסק בסוגיית מידע הפנים בניירות ערך). הישג זה של מאור ראוי לכל כבוד, והדברים הם בבחינת "כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת".
אני בטוח שעוד ידובר רבות בערב הזה על תוכן הספר, ועל החידושים היפים שבו. מעניין במיוחד יהיה לשמוע את ההתייחסות של הדוברים לפרק ה' שעניינו "שוחד לעובד ציבור זר", ופרק י"א שעניינו "אכיפה כלכלית וחילוט בעבירות השוחד", שהם פרקים אשר עוסקים בנושאים המצויים עדיין בשלב ההתפתחות במשפט הישראלי, והם מעסיקים אותנו לא מעט.
לצערי, חרף חשיבותם של נושאים אלה, והעיסוק הגובר בהם במערכת אכיפת החוק, הכתיבה האקדמית עליהם היא דלה מאוד, ובטוחני כי לכתיבתו של מאור בפרקים אלה, ולשיח שיתקיים פה, יהיה לתרום לפיתוח הנושא.
ייחודו של ספרו החדש של מאור מצוי במספר מישורים, אך העיקרי שבהם מוצא לדעתי ביטוי כבר בשם הספר - עבירות השוחד. עבירות לשון רבים. הציבור נוהג לומר עבירת שוחד בלשון יחיד, אלא שעיון בהוראות החוק ובפסיקה מלמד כי המחוקק מצא לנכון להרחיב את גבולות השוחד. דרכי עבירת השוחד רבות הן. הדבר מוצא ביטוי יפה בפירוט הרב שהביא מאור לסעיפי העבירה השונים, ולפסיקה שיצקה להם תוכן.
אין מדובר במקרה. שכן, עבירת השוחד, כפי שכותב מאור בספרו, "היא העבירה החמורה ביותר בקופת העבירות שעניינן שחיתות".
החובה להיאבק בעבירת השוחד היא עתיקה ומצויה כבר במקורותינו. בפרשת משפטים (בספר שמות כג ח') נאמר: וְשֹׁחַד, לֹא תִקָּח: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים, ואף הדבר נכפל בפרשת שופטים (בספר דברים טז, יט): וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. השוחד היה מושא לתוכחותיהם של נביאינו ישראל, ראו למשל: בישעיהו (ה, כג): מַצְדִּיקֵי רָשָׁע, עֵקֶב שֹׁחַד; וְצִדְקַת צַדִּיקִים, יָסִירוּ מִמֶּנּוּ; ובמיכה (ג, יא): רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ, וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ, בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ, והוא שזור בדברי ראשונים ואחרונים. חז"ל הפליגו מאוד בחומרת איסור השוחד כמאמר במסכת כתובות (קה ע"ב): "תיפח נפשם של מקבלי שוחד". ונפסק בשולחן ערוך כי: "מאוד מאוד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח שוחד, אפילו לזכות את הזכאי. ואם לקחו, צריך להחזירו כשיתבענו הנותן. וכשם שהלוקחו עובר בלא תעשה, כך הנותנו עובר ב"לפני עיור לא תתן מכשול" (ויקרא יט, יד)".
לתפיסתי, התרבות עבירות השחיתות השלטונית, ובראשן כאמור עבירות השוחד, יכולה להוות איום של ממש על החברה הישראלית, ועל כן חובה עלינו כחברה, ובוודאי חובה עלינו כמערכת אכיפת החוק, להמשיך להיאבק בתופעת השחיתות השלטונית ביד קשה. לחשוף את העבירות ולהעמיד לדין את מבצעיהן. למנוע את הישנות המקרים.
החומרה היתרה בעבירות אלה מצויה בכך שהשלכותיהן של עבירות השחיתות חורגות מאוד מן המעשה העברייני עצמו. הן פוגעות בחברה כולה. הן מכרסמות באמון הציבור במוסדות השלטון ובתחושת השוויון של אזרחי המדינה. הן פוגעות בנכסים הציבוריים ופוגמות עד מאוד במנדט של השירות הציבורי להפעיל את כוחו השלטוני.
מערכת אכיפת החוק לא יכולה לגלות סובלנות כלפי עבריינות מסוג זה. ולשמחתי כך נעשים הדברים.
בהקשר זה, וכפי שכבר אמרתי לאחרונה, אני מצר על הדברים שפורסמו בעת האחרונה, מפיו של מי שהורשע בעבירות שחיתות וזה עתה סיים לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו, אשר כללו השתלחויות קשות כלפי בכירי מערכת אכיפת החוק שקדמו לי. מדובר בדברים ראויים לגינוי בכל פה. היה עדיף שדברים אלה לא היו באים לעולם.
מערכת אכיפת החוק מתנהלת ביושר ובהגינות. אנשיה מבצעים את מלאכתם בצורה יסודית ובאחריות, ללא מורא ובאופן חסר פניות, והכל מתוך מחויבות עמוקה לאינטרס הציבורי. הם עושים לילות כימים כדי לברר אשמה, ולהוציא אמת לאור.
נוכח הפגיעה הציבורית הנובעת מביצוע עבירות חמורות, קבע המחוקק, והבהיר גם בית המשפט העליון, כי ביצוע העבירות יכול להטיל פגם מוסרי, אשר גורר במקרים המתאימים, בנוסף לענישה המקובלת בגין הרשעה בביצוע העבירה, גם מניעה מלכהן בתפקידים ציבוריים.
בהקשר זה, כפי שהורנו בית המשפט העליון בעניינו של
יוסף גנוסר ז"ל, אשר במסגרתו עמדה לדיון שאלת כשירותו המוסרית לכהן בתפקיד ציבורי בין היתר בשל חלקו בפרשת קו 300, כי מניעה מוסרית מלכהן בתפקיד ציבורי יכולה לקום אפילו כאשר נשיא המדינה החליט להעניק חנינה.
בית המשפט העליון הבהיר בפרשה אחרת כי מניעה מוסרית זו מלכהן בתפקידים ציבוריים אינה בהכרח חלק מובהק מהשדה הפלילי [בג"ץ 103/96 עו"ד כהן נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח' פ"ד נ(4) 309 (1996)]: "ומה לעניינו של ההיבט המהותי? לדעתנו, שומה עלינו להבחין הבחן היטב בין שני הליכים [- הענישה והמניעה מכהונה ציבורית], וחייבים אנו להזהיר עצמנו שמא נערבם - מבחינה מהותית - זה בזה. ההליך הפלילי בא מעולם העונשין ותכליתו היא תכלית משפט העונשין; הליך הקלון בא מעולם הממשל והמינהל, ותכליתו תימצא בממלכת הממשל והמינהל. ומתוך ששני הליכים אלה שונים הם זה מזה בטבעם ובאופיים, ראוי ונכון הוא כי באיחודם בדיון ישמור כל אחד מן ההליכים על ייחודו ועל אופיו שמבית אביו. ההליכים אינם יוצרים תרכובת ביניהם והרי הם כשמן הנוצק למים, שהשמן לעצמו והמים לעצמם".
לסיכום, אני מבקש לברך את ד"ר מאור אבן חן על החיבור החשוב. בהזדמנות זו אבקש לברך גם את בית גידולו המקצועי - את פרקליטות המדינה, המהווה צלע משמעותית במערכת אכיפת החוק ושותפה אמיתית לדרכי, ובתוך כך את המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה בה מכהן מאור כסגן מנהל המחלקה.
השילוב בין הממד העיוני תיאורטי לבין התובנות המעשיות ועושר המקורות הופך לטעמי את הספר לראוי לעיונם של כל העוסקים בדיני עונשין, שופטים ועורכי דין. יישר כוחו של המחבר.
