X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  נאומים
אסתר חיות שופטת, נשיאה בית המשפט העליון
בלוג/אתר רשימות מעקב
דברי נשיאת בית המשפט העליון בכנס 70 שנות מורשת פרקליטות [ז' בחשוון התשע"ט, 16.10.2018]
▪  ▪  ▪
אסתר חיות [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
עבודת ייעוד
מי שמחליט לרתום את השכלתו המשפטית לשירות הציבורי ולייצג את המדינה בערכאות, הוא כנראה רק מי שרואה בכך "עבודת יעוד" כדבריו של חשין.

אני שמחה על ההזדמנות שנפלה בחלקי לשוחח עמכם, פרקליטים ופרקליטות בפרקליטות המדינה ובפרקליטויות המחוז ברחבי הארץ, בהשתלמות השנתית שלכבודה התכנסתם בנושא "70 שנות מורשת פרקליטות".
אך בטרם שאפנה לדברים שרציתי לומר לכם היום, אני מבקשת לייחד מספר מילים לאחד מגדולי עורכי הדין שקמו לנו, עו"ד יעקב וינרוט, שהלך היום לעולמו. כידוע לכולם, עו"ד וינרוט היה ג'ינג'י, ג'ינג'י במלוא מובן המילה. לכן, בחרתי לקרוא לזכרו שיר של זלדה שנקרא "שני יסודות":
הלהבה אומרת לברוש כאשר אני רואה כמה אתה שאנן כמה עוטה גאון משהו בתוכי משתולל איך אפשר לעבור את החיים הנוראים האלה בלי שמץ של טירוף בלי שמץ של רוחניות בלי שמץ של דמיון בלי שמץ של חרות בגאווה עתיקה וקודרת לו יכולתי הייתי שורפת את הממסד ששמו תקופות השנה ואת התלות הארורה שלך באדמה, באוויר, בשמש, במטר ובטל הברוש שותק, הוא יודע שיש בו טירוף שיש בו חרות שיש בו דימיון שיש בו רוחניות, אך השלהבת לא תבין השלהבת לא תאמין.
יהי זכרו ברוך!
מדינה בת שבעים נחשבת במונחים עולמיים מדינה צעירה וכך גם פרקליטות בת שבעים. אך במדינה שלנו, אשר בה האירועים וההתרחשויות רודפים זה את זה מאז הקמתה, ניתן לומר כי כל שנה משולה לעשר שנים לפחות של היסטוריה שוויצרית, למשל. מכל מקום, שבעים שנה הן בהחלט נקודת ציון שבה ניתן לעצור ולערוך לפחות סיכום ביניים וסיכום כזה, ככל שהדבר נוגע לפועלה של פרקליטות המדינה, מלמד כי היא בהחלט רשמה לאורך השנים פרקים מפוארים בדברי הימים של המשפט הישראלי.
מישאל חשין זכרו לברכה, כמו שופטים רבים וטובים אחרים, החל את הקריירה המשפטית שלו בפרקליטות המדינה. הוא שימש כמנהל מחלקת הבג"צים וכן כמשנה לפרקליט המדינה ובטקס הפרידה שלו מבית המשפט העליון שהתקיים עם פרישתו מכס השיפוט ב-16.2.2006 התייחס בדבריו, בין היתר, לתקופת עבודתו בפרקליטות וכך אמר: "שמחה בלב ומתרונן, כך הייתי הולך לעבודה כל בוקר, מלא רצון לעשות הישר והטוב. וזכורני שאמרתי לפרקליט המדינה דאז, צבי בר ניב, שלו היו מקצצים בשכרי, ואף לו היו דורשים ממני לעבוד ללא שכר, הייתי ממשיך בעבודתי באותו מרץ ושמחת יצירה. כי אהבתי את עבודתי, כל עבודה שקעתי בה, וראיתי בה עבודת-יעוד"1.
אינני מצפה מכם חלילה שתמחלו על שכר או על תנאי העסקה הוגנים והסיבה שבחרתי לצטט מתוך דבריו של חשין המנוח היא על-מנת לומר לכם כי מי שמחליט לרתום את השכלתו המשפטית לשירות הציבורי ולייצג את המדינה בערכאות, הוא כנראה רק מי שרואה בכך "עבודת יעוד" כדבריו של חשין.
אין לכחד, בדומה למדינות מערביות מפותחות אחרות, אנו חיים במדינה שההישגים האישיים בה נמדדים במידה רבה בעושר ובממון ואין בכוונתי למתוח ביקורת על מי שבחר ללמוד משפטים מתוך גישה פונקציונאלית דהיינו מי שמבקש לרכוש מקצוע שיהווה עבורו מקור פרנסה ומנוף לרווחה ולהצלחה כלכלית. בהיותנו מדינה "מתבגרת" אולי ניתן אף להבין כי יש מי שחש צורך להרפות קצת מן התחושה שהוא מגויס לצורכי הכלל והוא מבקש להתפנות מן העיסוק בצרכים אלה על-מנת לעשות לביתו ולרווחתו האישית.
לכך יש להוסיף כי העבודה בשירות המדינה בכלל וגם בפרקליטות לא תמיד מתוגמלת דיה, סביבת העבודה ותנאיה בוודאי אינם נוחים ומרווחים כמו במשרדים הפרטיים, והכרת התודה המגיעה לפרקליטים לעתים מאחרת לבוא.
ובכל זאת, מידיעה אישית ומניסיון של כעשרים ותשע שנות שיפוט בכל הערכאות אני מרשה לעצמי לומר בביטחון מלא כי בפרקליטות, על כלל מחוזותיה ומחלקותיה, משרתים עורכות ועורכי דין מהטובים ומהמשובחים בישראל שיכלו, אילו בחרו בכך, למצוא את מקומם די בקלות במשרדי עורכי הדין המובילים בישראל.
אז מה בכל זאת גורם לכם לקשור את גורלכם המקצועי בשירות המדינה? בדברי פרידה לכבוד פרישתה של הנשיאה (בדימ') דורית ביניש בכנס שנערך לכבודה באוניברסיטה העברית באפריל 2013 התייחסתי, בין היתר, לשאלה הזו ואמרתי כי:
"אני מאמינה שאדם הבוחר בשירות הציבורי צריך שיהא ניחן בתפיסת עולם מתאימה. עליו להאמין מתוך שכנוע פנימי עמוק כי העשייה למען הכלל חיונית וחשובה בהרבה מן העשייה למען ביתו שלו ולמען רווחתו האישית. עליו לחוש באמת ובתמים כי הוא מחויב לעשות כל שניתן למען חברה טובה וערכית יותר וכי לכך עליו לרתום את השכלתו ואת יכולותיו. רק מי שמציב באופן כזה את סדר העדיפויות שלו מסוגל להתמיד לאורך ימים ושנים בשירות הציבורי ולהטביע בו חותם אמיתי ומשמעותי".
ודורית, כפי שידוע לכולכם, בחרה בשירות הציבורי כבר מראשית ימיה כמשפטנית ואף זכתה להטביע בו חותם אמיתי ומשמעותי. אם אני מנסה לנתח את טיבו של "החיידק" הזה הרותם עורכות ועורכי דין מוכשרים לשירות הציבורי, אני חושבת שמדובר באותו קול פנימי שמלווה אותנו וגורם לנו לקום בבוקר ולשאול את עצמנו האם מה שאני עושֶה או עושָה בחיי יש לו משמעות? האם הוא עושה הבדל? האם אני ממצֶה או ממצָה את יכולותיי על הצד הטוב ביותר? האם אני תורם או תורמֶת משהו לקהילה, לחברה, למדינה שבה אני חי/חיה? יש להניח כי לפחות חלק מהשאלות האלה והתשובות שביקשתם לתת לעצמכם הובילו אתכם אל ההחלטה להיות פרקליטים.
השאיפה לעשות "עבודת יעוד" כלשונו של השופט חשין ז"ל, איננה המאפיין היחיד המבדיל את עבודת הפרקליט בשירות הציבור מעבודתם של עורכי הדין במגזר הפרטי. אכן, על-פי החוק, כל עורכי הדין כולם, פרקליטים ושאינם פרקליטים, הינם קציני בית משפט - Officers of the Court - והם מחויבים לעזור לבית המשפט לעשות משפט. כך מורה אתכם סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, הקובע "במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".
משמעותה של הוראה זו מבחינתו של עורך הדין הפרטי היא ברורה ופשוטה - עליו לפעול בנאמנות ובמסירות במילוי תפקידו על-מנת ששולחו יזכה בדין. כך, אם מדובר בהליך פלילי, עליו לחתור ככל הניתן לכך ששולחו - הנאשם - יזוכה. אם מדובר בהליך אזרחי עליו לחתור ככל הניתן לכך שפסק הדין שיינתן יהיה לטובת שולחו, כלומר שהתביעה תתקבל אם הוא מייצג את התובע ותידחה אם הוא מייצג את הנתבע. והוא הדין בשינויים המחויבים בהליכים שבהם מייצג עורך דין פרטי לקוח בפני בית המשפט לעניינים מנהליים או בבג"ץ.
מה משמעותה של ההוראה שבסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין ככל שמדובר בפרקליטים בשירות המדינה? לטובת מי על הפרקליטים לפעול בנאמנות ובמסירות במילוי תפקידם? אנסה להשיב לשאלה זו בסיפור שאספר על קורותיו של תיק המוכר לכולכם. תיק דמיאניוק.
איוון דמיאניוק הוסגר לישראל בחודש פברואר 1986 ובחודש ספטמבר 1986 הוגש נגדו כתב אישום בפני בית דין מיוחד שהוקם ובו ישבו שופט בית המשפט העליון דאז, השופט דב לוין ושני שופטים מחוזיים דאז, השופטת דליה דורנר והשופט צבי טל.
תחילה ייצגו את דמיאניוק עורכי הדין האמריקנים שייצגו אותו בארצות הברית בהליך ההסגרה אך בהמשך הצטרף לצוות ההגנה גם עו"ד ישראלי, עו"ד יורם שפטל, שניתב את הדיון לשאלה מרכזית אחת והיא - שאלת הזיהוי של דמיאניוק כמי שגויס בהיותו שבוי מלחמה אוקראיני כ"וכמן" בשירות הנאצים.
טענתו של דמיאניוק הייתה כי הוא היה אכן שבוי מלחמה אוקראיני אך לטענתו שהה מיום שנשבה ועד תום המלחמה במחנה השבויים בחלם. זאת בניגוד לטענת התביעה כי הוא שהה במחנה השבויים "טרבניקי" ושם גויס על-ידי הגרמנים כ"וכמן" ובתפקידו זו הפעיל, בין היתר, את תאי הגזים במחנה טרבלינקה שם נודע כ"איוון האיום" וכן שירת כ"וכמן" במחנה ההשמדה בסוביבור. "מסמך טרבניקי" שעל שאלת האותנטיות שלו התנהל חלק נכבד מן הדיון בפני בית הדין המיוחד, היווה ראיה לכך שבניגוד לטענת דמיאניוק הוא אכן גויס על-ידי הגרמנים לשמש כ"וכמן" וכי שירת תקופה מסוימת בסוביבור. במסמך לא צוין שהיה גם בטרבלינקה, אך ניצולים ממחנה זה זיהו אותו כ"איוון האיום" שהפעיל את תאי הגזים בטרבלינקה ובין היתר על סמך עדויות אלה אף הוסגר לישראל.
"מסמך טרבניקי" נתפס על-ידי הסובייטים עם כניסתו של הצבא האדום לפולין ולצורך הליך ההסגרה ולמרות מסך הברזל, הסכימו הסובייטים להעביר אותו לאמריקנים לפרק זמן מוגבל על-מנת שייבחן וייבדק על ידם.
הכרעת הדין של בית הדין המיוחד ניתנה באפריל 1988. בית הדין קבע ש"מסמך טרבניקי" אותנטי ודחה כבלתי מהימנה לחלוטין את גרסתו של דמיאניוק. כמו-כן, אימץ בית הדין את העדויות שנשמעו בפניו וקבע שדמיאניוק פעל כ"וכמן" לא רק בסוביבור כפי שמופיע ב"מסמך טרבניקי", אלא גם בטרבלינקה. בית הדין המיוחד הרשיע את דמיאניוק בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו עונש מוות. במצוות החוק, עלה התיק בערעור חובה אל בית המשפט העליון. והוא נדון בפני חמישה שופטים - הנשיא שמגר, המשנה לנשיא אלון, והשופטים ברק, גולדברג ומלץ. הערעור נשמע, הצדדים פרטו בהרחבה את טענותיהם והמתינו למתן פסק הדין. בעודם ממתינים, הגיעה לידי הסניגור ראיה חדשה, אם אפשר לקרוא לכך ראיה והוא ביקש להגיש אותה בשלב הערעור.
מדובר בתוכנית הטלוויזיה האמריקנית60 Minutes שבה ראיינו אישה שעסקה בזנות בשם מריה דודק שגרה בכפר ליד טרבלינקה והיא סיפרה שמפעיל תאי הגזים בשנים הרלוונטיות היה לקוח שלה ושמו אכן היה איוון, אך לא איוון דמיאניוק כי אם איוון מרצ'נקו וכי הוא אינו דומה כלל לאיוון דמיאניוק על-פי תמונתו ב"מסמך טרבניקי". לדבריה, איוון מרצ'נקו, מפעיל תאי הגזים בטרבלינקה, היה בעל שיער שחור, פנים רזות וצלקת בולטת על לחיו ואילו דמיאניוק על-פי תמונתו ב"מסמך טרבניקי" היה בעל שיער בלונדיני ופנים מלאות.
התביעה התנגדה לדעתכם להגשת הראיה? ובכן, התשובה היא לא. התביעה הסכימה שהראיה תוגש אך בתנאי שבמקביל תוגש גם עדותו של בעלה של הגברת דודק שנגבתה לבקשת התביעה הישראלית במהלך הכנת המשפט על-ידי ועדה פולנית לחקירת פשעי הנאצים שליד הממשלה הפולנית והוא זיהה את דמיאניוק כמפעיל תאי הגזים שבא לקבל שירותי מין מאשתו.
משלב זה ואילך, העלילה מתפתחת ומקבלת תפניות מרתקות ובלתי צפויות. התביעה מקבלת ידיעה מגורם כלשהו בקנדה כי במקביל למשפטו של דמיאניוק בישראל מתנהל בברית המועצות משפט של שבוי מלחמה אוקראיני אחר בשם פדרנקו שהודה כי שירת כ"וכמן" בטרבלינקה.
במשפטו של פדרנקו, כך נמסר לתביעה, העידו "וכמנים" מטרבלינקה ששירתו איתו וגם הוגשו עדויות בכתב כהודעות נפטרים של מי שהורשעו בפשעי מלחמה והוצאו להורג קודם לכן. במסגרת הזמן שהוקצב לי לא אוכל לספר לכם את כל נפתוליה ותהפוכותיה של העלילה.
לענייננו חשובה העובדה שהתביעה, בהובלת עו"ד מיקי שקד ועו"ד דפנה בָּיְינְוֹול, החליטה כי עליהם לעשות כל מאמץ על-מנת להגיע ולקבל לידיהם את העדויות הללו ממשפט פדרנקו. ואין מדובר במאמץ קטן כי באותה העת לא היו לישראל יחסים דיפלומטיים עם ברית המועצות, עורכי הדין לא קראו רוסית ונראה היה על פניו כי מדובר במשימה בלתי אפשרית ממש. בדרך לא דרך נפגש עו"ד שקד עם התובעת הסובייטית בכנס בלונדון והיא שאלה אותו את השאלה המתבקשת: למה לך החומר הזה? תסתפק במה שיש לך, יש לך כבר הרשעה. זו בדיוק השאלה שגם אני שאלתי את עו"ד שקד. רציתי להבין וקיבלתי ממנו את התשובה - "הלקוח שלי הוא האמת". ובמקום אחר אמר, באותו עניין: "תפיסת העולם שלי היא שבמשולש תובע-שופט-סניגור, התובע תמיד יודע הרבה יותר משני הצדדים האחרים במשולש הזה. המשמעות היא באמת אחריות מאוד גדולה. כי זה די בידינו מה יקרה למשפט ואיך בסופו של דבר שופטים יגיעו לכלל החלטה. זאת אומרת, התפקיד שלנו זה באמת לקרב אותם ליכולת להגיע לחקר האמת".
כשנפגשנו, הקשיתי עליו בעניין הזה והוא בשלו: "על-פי תפיסת העולם של התפקיד שאני מאמין בה, אם יש גוף ראיות כל כך גדול ורלוונטי - לכאן או לכאן - של וכמנים מטרבלינקה, לא ייתכן שלא אגיע אליו ואם אפשר אביא אותו לארץ". הוספתי ושאלתי - אם היית יודע שתמצא בחומר הזה ראיה שתזכה את דמיאניוק, גם היית הופך עולמות להגיע אליו? ותשובתו של עו"ד שקד - "הייתי רץ יותר מהר. לא תולים אדם וגם לא שולחים אותו לכלא אם יש ראיה מזכה".
זהו, גבירותי ורבותי, האתוס שעליו קמה והתנהלה הפרקליטות לאורך שנים ובזכותו קנתה לה מוניטין ויוקרה. המסר שאני מבקשת להעביר היום הוא אנא, שמרו על האתוס הזה מכל משמר.
בהבדל מעורך הדין הפרטי, אתם אינכם אמורים לצאת כל בוקר אל בית המשפט הליך פלילי, בהליך אזרחי או בהליך מנהלי וציבורי כששים אלי קרב להשיג הרשעה, או לדחות עתירה.
פרקליטים ערכיים ואיכותיים אינם נמדדים במספר הגולגולות על החגורה. הם מחויבים לחקר האמת ולעשיית משפט גם כאשר עליהם לעשות מאמץ מיוחד לצורך כך, גם כאשר אין הם יודעים מראש מה תהיה תוצאת אותו המאמץ וגם - ולדברי שקד אפילו ביתר שאת - אם הם יודעים כי הראיה שימצאו יש בה כדי לסייע לחשוד, לנאשם, לצד שכנגד בהליך אזרחי, או לעותר.
וסוף הסיפור בעניין דמיאניוק, למען שלמות התמונה כמו שאנחנו נוהגים לכתוב - דמיאניוק זוכה מחמת הספק בבית המשפט העליון לאחר שהתביעה השיגה בברית המועצות חומר רב שעלה בהיקפו על החומר שהוצג בבית הדין המיוחד. הוא התייחס לראיות ממשפט פדרנקו וכן ממשפטים נוספים של "וכמנים" בטרבלינקה והתברר כי באף אחד מן המסמכים הללו לא נזכר שמו של דמיאניוק כמי שפעל כ"וכמן" בטרבלינקה.
בית המשפט העליון סבר כי למרות עדויות הניצולים וראיות נוספות שהצביעו על ההפך, יש בחומרים החדשים שהוצגו כדי לעורר ספק סביר ולהצדיק את זיכויו של דמיאניוק מחמת הספק מן האישום על היותו "איוון האיום", מפעיל תאי הגזים בטרבלינקה. כמו-כן, זיכה בית המשפט העליון את דמיאניוק מפעילותו כ"וכמן" בסוביבור מנימוקים שהם אולי עניין להרצאה שלמה אחרת. דמיאניוק חזר לארצות הברית וכשש עשרה שנים מאוחר יותר, הוא הוסגר לגרמניה על פעילותו כ"וכמן" בסוביבור. הוא נשפט והורשע על כך אך מת בשנת 2012 בגרמניה בטרם נדון ערעורו ועל-פי הדין הגרמני מת כאדם חף מפשע משום שהערעור לא נשמע.
לסיום, מעניין להזכיר את הדרך שעבר המונח "פרקליט" ממקורותינו ועד למשמעות המיוחסת לו היום. בהליכים הפליליים המתנהלים בימינו, הפרקליטות מייצגת את התביעה. לעומת זאת, במשפט העברי מוצג הפרקליט כמי שניצב לצד הנאשם ועושה את מלאכת הסנגוריה. כך עולה ממקורות רבים ואביא רק מקצתם. בתלמוד הבבלי מסכת שבת (דף לב עמוד א) נאמר: "שכל העולה לגרדום לידון - אם יש לו פרקליטים גדולים, ניצול; ואם לאו - אינו ניצול. ואלו הן פרקליטין של אדם? תשובה ומעשים טובים". או בפירוש הרמב"ם למשנה במסכת אבות (פרק ד, משנה י"א): "פרקליט הוא המליץ טוב על האדם לפני המלך ומדבר בעדו. וקטיגור הֶפֶך זה, והוא המלשין על האדם לפני המלך, ומשתדל לאבדו".
ובפירוש של ר' גדליה ליפשיץ לאותה משנה במסכת אבות הוא אומר: קונה לו פרקליט אחד - פָּארָאקְלֶטוֹס בלשון יוון הוא מליץ ושוחר טוב אצל המשפט". ולבסוף, מדרש שמות רבה לפרשת בֹּא (פרשה יח, ג) העוסק במכת בכורות במצרים ואומר: "הנקבות הבכורות אף הן מתות חוץ מבִּתְיה בת פרעה שנמצא לה פרקליט טוב זה משה".
בפרשת דמיאניוק, ניתן בהחלט לומר כי עורכי הדין שקד ובָּיְינְוֹול היו פרקליטים גם במובן העברי הקדום של המלה ואם גם אתם תשמרו בהתנהלותכם על נאמנות לאתוס הזה שעליו דיברתי ותהיו גם קצת פרקליטים במובן העברי, תבוא עליכם הברכה.
תודה לכם וכנס פורה ומהנה.

הערות

1. מישאל חשין, נאום פרידה מבית המשפט העליון, 16.2.2006.

תאריך:  17/10/2018   |   עודכן:  18/10/2018
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות אסתר חיות לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
השלהבת לא תאמין
הודעות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב הודעה 
1
בית המשפט העליון ללא לגיטימיות ל"ת
הצופה דבר הארץ  |  21/10/18 09:58
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
ראובן ריבלין
דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב החמישי של הכנסת העשרים [ו' בחשוון התשע"ט, 15.10.2018]
יואל (יולי) אדלשטיין
דברי יושב-ראש הכנסת בפתיחת המושב החמישי של הכנסת העשרים [ו' בחשוון התשע"ט, 15.10.2018]
איילת שקד
נאום שרת המשפטים בכינוס פורום קהלת במרכז למורשת בגין בירושלים [ל' בחשוון תשע"ט, 09.10.2018]
אמיר אוחנה
נאום ח"כ ויו"ר ועדת חוק יסוד הלאום בכינוס פורום קהלת [ל' בתשרי תשע"ט, 09.10.2018]
איילת שקד
נאום שרת המשפטים בדיון פגרה מיוחד, הכנסת ישראל [ח' תשרי תשע"ט, 17.09.2018]
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il