שעת יאוש היא שעתה הגדולה של השנאה. וגם אם נדמה לנו שהשנאה אינה שנאת חינם, חובה עלינו, כמו בכל דור ודור, לוודא שזו לא תקרב אותנו אפילו לא לאיום מדומה קל שבקלים של חורבן הבית.
השעה הקשה הזו חייבת להיות שעתה הגדולה של מדינת ישראל. שעתה הגדולה של הדמוקרטיה הישראלית. זו יכולה להיות שעתו הגדולה של העם הזה שבנה במו ידיו מדינה איתנה ומפותחת, שבבסיסה דאגה ומחויבות לבנות ולבני כל הקבוצות, וכל הגילאים. זו יכולה להיות שעתה הגדולה של החברה הזו, שידעה תמיד להיבנות ממשברים ולנצח אותם.
אנחנו פוגשים שוב ושוב את הפקידות הציבורית במיטבה. את משרתי הציבור שרק רוצים לסייע, שרותמים את כל כוחותיהם כדי לשרת את ציבור האזרחים. יש לנו עוד מה לתקן. מתוך המערכות ומחוצה להן. להחזיר את האמון. לעבור את המשבר הזה, ביחד. רק ביחד.
תשעה באב מצלצל באוזני העם היהודי כמועד לפורענות. ללילה ויום של חשבון נפש חברתי, לאומי. בחרנו להקדיש את הלימוד השנה לנושא "בדידות לאומית, בדידות אישית", "איכה ישבה בדד". ואכן, זו תקופה שבה נדמה שהבדידות עולה על גדותיה. קשיי הפרנסה, הדאגה למשפחה, לבית, הריחוק החברתי, שעבור חלקנו גם הפך לבידוד של ממש, חוסר הוודאות בנוגע למסגרות החינוך הפורמליות והבלתי פורמליות של ילדינו בקיץ הזה ובשנת הלימודים שתבוא אחריו. כל אלה גורמים לנו להרגיש בודדים יותר מאי פעם.
חופשת הקיץ הישראלית האהובה כל כך הפכה לסיר לחץ מבעבע. ב"שיר בין ערביים" כתב יונתן גפן, ואני מצטט, "מבדידות האנשים הופכים קשים". יקיריי, המשבר הזה אכן עושה אותנו בודדים וקשים. איבדנו אמון. מאחורי המסכות שמסתירות את פנינו, הפכו חשדנים. אנחנו חושדים האחד בשני. חושדים במקבלי ההחלטות. במפגינים ברחובות. במציעי הסיוע. אמור לי לאיזו קבוצה אתה שייך ואומר לך במה אתה אשם. ספר לי לאיזה צד של המפה הפוליטית אתה משתייך ואומר לך במה אתה חשוד. במקום תוכניות סיוע, מחקרים, נתונים, יש רק פילטר עבה של פוזיציה, של מחנה כזה או אחר, שהכול עובר דרכו ואין עוד מלבדו. מבדידות האנשים הופכים קשים, כתב יונתן גפן, קשים ומיואשים, יקיריי, שעת יאוש היא שעתה הגדולה של השנאה. וגם אם נדמה לנו שהשנאה אינה שנאת חינם, גבירותיי ורבותיי, חובה עלינו, כמו בכל דור ודור, לוודא שזו לא תקרב אותנו אפילו לא לאיום מדומה קל שבקלים של חורבן הבית.
מכובדיי, בשבת שאחרי תשעה באב, בסיומה של פרשת "ואתחנן", אנחנו קוראים את ההפטרה הנפתחת במילים "נחמו נחמו עמי". כמה עדינות, כמה אהבה, כמה אופטימיות יש בשלוש המילים הללו. נחמו נחמו עמי. כמה אוהב אני לשמוע את צליל הנחמה הזה, ולחשוב על נחמה שלי, האישית. הפטרת נחמו סוגרת את הפרק הקצר והכואב של תלתא דפורענותא - שלוש ההפטרות שאנחנו קוראים בשבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב. ופותחת את פרק שבע דנחמתא שבע ההפטרות שקוראים מתשעה באב ועד ראש השנה. אצל משפחת ריבלין כאן בירושלים, הפטרות היו דבר חשוב, לא היו עושים לילד סתם בר מצווה, היו מחכים לעשות בר מצווה בשבת מיוחדת, שבת 'נחמו', שבת 'שובה', שבת 'שירה'. אם שלוש הפטרות של פורענות עוסקות בחורבן הבית, הרי שבע הפטרות של נחמה משרטטות לנו קו אופק של נחמה, חזון של גאולה. כך משמש תשעה באב כקו פרשת מים. בין חורבן לגאולה. בין אבל, כאב וייאוש לנחמה.
יקיריי, השעה הקשה הזו חייבת להיות שעתה הגדולה של מדינת ישראל. שעתה הגדולה של הדמוקרטיה הישראלית. זו יכולה להיות שעתו הגדולה של העם הזה שבנה במו ידיו מדינה איתנה ומפותחת, שבבסיסה דאגה ומחויבות לבנות ולבני כל הקבוצות, וכל הגילאים. זו יכולה להיות שעתה הגדולה של החברה הזו, שידעה תמיד להיבנות ממשברים ולנצח אותם. זו יכולה להיות שעתה הגדולה של מדינת הרווחה הישראלית, שבתקופה האחרונה למדנו כמה חשוב חלקן של העובדות הסוציאליות בתוכה. כמה משמעותית תרומתן של האחיות בתוכה. זו יכולה להיות שעתה הגדולה של היצירתיות הישראלית. שיריעת המחקר הרחבה והמצוינת שלה היא מקור להשראה עבור מדינות רבות. יש כל כך הרבה טוב שנעשה בחוץ, על-ידי עמותות ועסקים ועל-ידי אזרחים פרטיים, שפוקחים עיניים ומושיטים יד -למכרים שלהם, ולזרים שלא פגשו מעולם. רק לפני ימים מעטים פתחנו בבית הנשיא את חמ"ל הקורונה. הגיעו ומגיעות אלינו קריאות רבות של מצוקה, ואת כולן אנחנו לוקחים ברצינות, בכולן אנחנו מנסים לסייע.
ואני אומר לכם בטיפול שלנו בקריאות הללו אנחנו פוגשים שוב ושוב את הפקידות הציבורית במיטבה. את משרתי הציבור שרק רוצים לסייע, שרותמים את כל כוחותיהם כדי לשרת את ציבור האזרחים. יש לנו, יקיריי ויקירותיי, יש לנו עוד מה לתקן. מתוך הממשלה והכנסת ומחוצה להן. מתוך המערכות ומחוצה להן. להחזיר את האמון. לעבור את המשבר הזה, ביחד. רק ביחד.
מכאן אני רוצה לפנות ליקירנו בתפוצות. הגורל שלנו משותף. הייעוד שלנו משותף. אנחנו יודעים עד כמה קשה ההתמודדות שלכם, עם המשבר, ואנו שולחים אליכם יד אחים מחבקת, אוהבת ותומכת. האירוע הזה נוסד כדי ללמד אותנו שאנחנו יכולים, יהודים מזרמים ומעמדות שונות, ללמוד יחד, להסיק מסקנות, ולהפיק לקחים. גם למשבר הזה יכול נוכל. נחמו נחמו, עמי.