במפתיע, בטרם עת, נלקחה הנשיאה
מרים נאור ממשפחתה ומעמה. נלקחה בטרם סיימה את שליחותה הציבורית, בה התמידה והתעלתה, עד יומה האחרון. בשליחותה הציבורית הייתה הנשיאה מרים נאור מופת של מצוינות, מקצועיות, וערכיות.
את דרכה המקצועית החלה בפרקליטות המדינה ובגיל צעיר מאוד מונתה לכהונת שופטת בבית משפט השלום בירושלים. במשך למעלה משלושה עשורים, העפילה מעלה מעלה במעלות השפיטה, עד לכהונת נשיאת בית המשפט העליון. שליחותה הציבורית נמשכה גם לאחר פרישתה מכס השיפוט, וממש עד יומה האחרון שקדה על חקירת האסון במירון.
בעיניי השם מרים נאור הוא כמילה נרדפת לשופטת, שבאישיותה מגלמת את הצהרת האמונים של השופט "לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". בעבודתה המשפטית והשיפוטית היוותה הנשיאה נאור סמל ומופת: אנליטית, יסודית, חרוצה, שולטת בפרטי הפרטים. שופטת מובהקת. בירור האמת על בסיס התשתית העובדתית, הוא אבן יסוד היסוד, של עשיית המשפט. ולצד חקר האמת - רדיפת הצדק.
בכהונתי בכנסת ה-17 ביקשתי לעגן בחקיקה את דוקטרינת "ההגנה מן הצדק". כחבר כנסת מהאופוזיציה באותם ימים ולמול התנגדות רשויות החקירה והתביעה לחקיקה - חיפשתי דרך להתקדם אל היעד. השופטת נאור עמדה באותם ימים בראש הוועדה המייעצת לשר המשפטים לסדר דין פלילי ולראיות. ואכן, הוועדה בראשותה המליצה לעגן את ההגנה מן הצדק, בהגנה מקדמית במשפט הפלילי. החוק הוסיף נדבך בהגנה על זכויות האזרח בהליך הפלילי מפני חוסר צדק.
שליחות ציונית למרות רום מעמדה, היקף ידיעותיה ותרומתה המשמעותית למשפט - לא ניכר בנשיאה נאור ולא שמץ של גבהות לב. גם בכך היא הייתה מופת: של צניעות, אנושיות דרך ארץ ורגישות.
סיפור חייה של מרים נאור שזור בהיסטוריה של מדינת ישראל. ירושלמית מובהקת כל חייה. היא נולדה סמוך להקמת המדינה בת למשפחה ציונית ולהורים שנטלו חלק במערכה להקמת המדינה, אביה בהגנה ואימה באצ"ל. הבית בו גדלה והבית אותו הקימה עם פרופ' אריה נאור יבדל לחיים ארוכים, היו בתים בהם קיננו האתוס הציוני ותודעת שליחות. גם בעבודתה השיפוטית ראתה שליחות ציונית.
גבירותי ורבותי, במאמרו "במקום קדיש" לציון יום השנה לנפילתו של יוסף טרומפלדור כתב זאב ז'בוטינסקי: "קודם שאנשים עורכים עצרת ליום השנה של אדם גדול, עליהם לתת לעצמם דין וחשבון כנה אם הם מרגישים את עצמם מוכנים באמת ללכת בעקבותיו".
לשמור על עצמאות השפיטה כשופטת וכנשיאה הייתה במרים נאור מחויבות עמוקה לעקרון היסודי של עצמאות השפיטה. בטקס חילופי נשיא ביהמ"ש העליון אמרה: "אין להתייחס לעצמאות השיפוטית כאל דבר מובטח וברור מאליו. עלינו לשמור עליה". ואכן, אין דמוקרטיה אמיתית ללא עצמאות שיפוטית. ברוך השם, עקרון יסוד זה נשמר כל שנות המדינה. אך כפי שאמרה הנשיאה נאור, אין להתייחס אליו כאל דבר מובטח וברור מאליו. עלינו להנחיל עקרון יסוד זה וחשיבותו במשטרנו הדמוקרטי.
אמר
מנחם בגין עליו השלום: "המשפט והשופט חייבים להיות בלתי תלויים בשליט, אפילו הוא נבחר ע"י העם, השליחים ונציגיהם אינם רשאים להתערב במהלך המשפט ולהשפיע על מידת הדין. והמוסדות השלטוניים אינם זכאים ליטול לידיהם שום סמכות מסמכויות השיפוט".
זו הייתה האמת של מרים נאור. זו הייתה ללא ספק בעבר האמת של כולנו, ללא הבדל השקפות פוליטיות וחברתיות, או השתייכות מפלגתית. זה גדול מפסק דין כזה או אחר, שעליו מסכימים או שעליו חולקים. זה גדול ממחלוקות השעה אשר טיבן לחלוף זה גדול מכל אחד מאיתנו, בשר ודם. נזכור את מחויבותה של מרים נאור לאמת הזאת ומזכיר גם לעצמנו מחויבותנו שלנו, למען מדינתנו ולמען הדורות הבאים.
תנחומי מקרב לב למשפחת נאור. יהי זכרה של הנשיאה השופטת מרים נאור - ברוך.
