מירה יקרה ואהובה. מותך בא לנו פתע והותיר אותנו המומי צער, לא מוכנים להיפרד.
כשמלאו לך 70 שנים נפרדת מכס השיפוט כנשיאת בית המשפט העליון לאחר למעלה מארבעה עשורים של שירות ציבורי נאמן. ואנו, חברייך השופטות והשופטים, התנחמנו בכך שגם לאחר פרישתך תמשיכי ללוות אותנו ולתרום מניסיונך העשיר ומתבונתך לעשייה ציבורית. מי יכול היה אז להעלות בדעתו שבחלוף ארבע שנים בלבד ניפרד ממך לתמיד.
כל מי שהקדיש כמוך את חלק הארי של מסכת חייו לשירות הציבורי, רוקם חלומות ותוכניות לעת פרישה, ובני משפחתו מקווים אף הם, כי הנה סוף-סוף יזכו למנה גדושה יותר של יחד. כמה עצוב שאריה אישך, בנייך - מיכאל ונפתלי, והנכדים - מתן, נטע, נועם ונגה שהיו משוש חייך, נותרים עתה עם הכאב על חלומות של יחד שכבר לא יתגשמו, ועם זיכרונות אישיים מתוקים ויקרים שילוו את חייהם מעתה ויהיו להם מקור לנחמת-מה, לצד הגאווה הגדולה על מפעל חיים מפואר של עשייה שיפוטית שהותרת אחריך.
תנחם אותם בוודאי גם הידיעה כי אהבת מאוד את מלאכת השיפוט. את דרכך במעלות השפיטה מבית משפט השלום בירושלים ועד בית המשפט העליון סללת בזכות מצוינות מופלגת במשפט, בעבודה קשה ובמחויבות ללא פשרות לעקרונות ולערכים. הטבעת חותם בל יימחה בכל תחומי המשפט, בצמתים מכוננים שבהם נדרשת כשופטת להתמודד עם פרשות סבוכות, מורכבות והרות גורל בציבוריות הישראלית. אך כל מי שהייתה לו הזכות להכיר מקרוב את
מרים נאור השופטת, יודע שהתייחסת באותה רצינות ובאותה שימת לב לכל תיק שבא בפניך וכי העיקרון לפיו הכל שווים בפני החוק היה תמיד נר לרגלייך.
כמה צניעות, כמה ענווה האמנת כי מלאכת השיפוט חייבת להיות נקייה משאיפה לתוצאה שתהיה פופולרית ובעניין זה. נאה דרשת ונאה קיימת. החיבור שלך לנקודה הפנימית חסרת הפניות הוא חיבור שליווה אותך לאורך כל דרכך השיפוטית וזוהי, כפי שציינתי בטקס הפרישה שלך, אחת התכונות הנפלאות והבולטות המאפיינות אותך.
המשוררת זלדה כתבה בשיר "כציץ העמקים" על מי שהתברך בכך באומרה: "אם נשמתך חסרת פניות / כציץ העמקים / תגיע אל לב הדברים / בקפיצת הדרך / תגיע אל לב הדברים".
ואכן, את מירה הגעת תמיד אל לב הדברים בזכות מעלתך זו. כך כשופטת וכך גם כאשר נענית לפני כשבעה חודשים לפנייתי לעמוד בראש ועדת החקירה הממלכתית בעניין האסון במירון. התגייסת ללא היסוס למשימה המורכבת והחשובה הזו, וכדרכך ביצעת אותה ברגישות, ביסודיות ובמקצועיות ללא פשרות. לפני יומיים שבת לביתך לאחר יום ארוך של דיונים בוועדה, וכפי שסיפר לי אריה, עוד המשכת לקרוא חומר עד שעות הלילה המאוחרות ואז הלכת לישון וליבך נדם.
לפני ימים אחדים כתבת לי, מירה, בהתרגשות רבה: "ראש העיר טלפן זה עתה להגיד שנבחרתי ליקירת ירושלים. מרגש מאוד". והוספת וכתבת: "כיוון שאני רואה בזה שמכבדים את מערכת המשפט, אני ממהרת לשתף אותך". כמה צניעות, כמה ענווה וכמה מחויבות ציבורית עד הסוף.
איבדנו ענקית במשפט ואדם נדיר, ואני איבדתי חברה יקרה ואהובה. נוחי בשלום וינעמו לך רגבי ירושלים שכה אהבת.
