נאספנו היום ללוות את שופט בית המשפט העליון בדימוס, אליעזר גולדברג, בדרכו האחרונה. השופט גולדברג זכה להתהלך שנים רבות וטובות במחוזות העיר ירושלים שבה נולד, והוא הקדיש את מרבית שנות חייו הבוגרים לעשייה למען הציבור הישראלי. סיכום רשימת מפעליו והיקף עשייתו בשנות עבודתו הרבות במערכת המשפט ומחוצה לה מעוררים השראה, ומעצימים את תחושת החסר הבלתי-נתפסת עדיין: השופט אליעזר גולדברג היה עורך דין; שופט תעבורה, שופט בבתי משפט השלום, המחוזי והעליון; מבקר המדינה; נציב תלונות הציבור על שופטים; וחבר ויושב-ראש ועדות רבות וחשובות ובהן הוועדה לבחינת דרכי ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין, והוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, שבה פעל עד לאחרונה ממש. שתי הוועדות הללו משקפות, בעיניי, היבטים חשובים בדרכו המקצועית. השופט גולדברג היה "פליליסט" מומחה אשר ניחן ביכולת יוצאת דופן לזהות את הסוגיות המרכזיות והחשובות בכל תיק - ובפסיקתו, וכן בדוח הוועדה להבניית שיקול הדעת השיפוטי, ניכרת שאיפתו להתוות עקרונות משפטיים ברורים ובהירים לשם הנחיית השופטים בכל הערכאות בבואם לגזור את העונש. היותו משרת ציבור במלוא מובן המילה, באה לידי ביטוי, בין היתר, גם בוועדה למינוי בכירים, שם הציב השופט גולדברג סטנדרט גבוה ובלתי-מתפשר של יושר, טוהר מידות ומינהל תקין. בהרצאה שנתן בשנת 2004, בכובעו כמבקר המדינה, אמר השופט גולדברג את הדברים הבאים: "המלחמה בשחיתות היא מלחמה של טוב ברע. זוהי מלחמה של חזית אחת, ששותפים לה שמאל וימין, ואין לה דבר עם העימות בין השקפות פוליטיות נוגדות. אין לה דבר עם מחלוקות על מדיניות כלכלית או ביטחונית, ואין לה דבר עם מחלוקות מדעיות על מהי השיטה הטובה ביותר לקיים בה מינהל ציבורי. הסכנה הגלומה בשחיתות חמורה מכל סכנה מדינית וביטחונית שמדינתנו חשופה לה." דברים נכוחים אלו ממחישים, בעיניי, נאמנה את אישיותו של השופט גולדברג ואת הערכים שהנחו אותו בדרכו. בספר קהלת נאמר "רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר" [קהלת ז כט]. השופט גולדברג קיים את הפסוק הזה בכל הווייתו, והמורשת שהותיר אחריו מנחה אותנו לראות לנגד עינינו את טובתו של הציבור, ולזכור כל העת שיש רק דרך אחת לקדמה -דרך הישר. יותר מדי פעמים במהלך התקופה האחרונה עומדות רגלינו בבתי ההספד של ירושלים, בפרידה אחרונה מרעינו, שופטות ושופטי בית המשפט העליון בדימוס, אשר הלכו לעולמם. "כי שמה" - בירושלים - "ישבו כסאות למשפט" [תהילים קכב, ה]. אכן, בירושלים מילאו את שליחותם בשירות הציבור, ובה הובאו למנוחת עולמים. היום אנו מלווים את השופט גולדברג בדרכו האחרונה. אליעזר היקר, תודה לך על כשישה עשורים של שליחות משפטית וציבורית נאמנה. יהי זכרך ברוך.