קו ישר, שחור משחור, מחבר בין הצוררים של אז לצוררים של היום. אלא שבדיוק כאן נעוץ ההבדל בין השואה לתקומה: בניגוד לשואה שבה היינו חסרי ישע מול מבקשי נפשנו, היום יש לעם היהודי כוח מגן משלו. לאחר טבח שבעה באוקטובר השבנו לתוקפינו מלחמה שערה, מלחמה שתסתיים בעזרת ה' בניצחון מוחלט.
אויבינו טעו טעות חמורה. הם ראו בנו חברה חלשה, מפולגת, חסרת שורשים וכוח עמידה. הם טעו. ברגע האמת נעמדנו יחד, כתף אל כתף, מלאי חוסן, נחישות ועוצמה.
המבחן שלנו ידידיי, המבחן שלנו אזרחי ישראל, הוא להמשיך לעמוד יחד עד לניצחון, כי ימים גורליים עוד לפנינו. כי רק כך נבטיח את קיומנו ואת עתידנו.
אנו נאבקים בחזית כפולה: ראשית, במשטר הקנאי באירן ובשלוחות הטרור שלו, שחותרים בגלוי להשמידנו. שנית, בהתפרצות הר הגעש האנטישמי, שיורק לבה רותחת של שקרים נגדנו ברחבי העולם.
צריך לומר בפשטות, האנטישמיות שהייתה חבויה במדינות המערב מאז השואה חוזרת במלוא כיעורה. בדורות עברו העלילו על היהודים שאנחנו מרעילים בארות, שאנחנו משתמשים בדמם של ילדים לאפיית מצות, שאנחנו מפיצים מחלות. היום מעלילים עלינו עלילות חדשות של ביצוע רצח עם ושל הרעבה בעזה.
האמת הפוכה לחלוטין. על איזה רצח עם הם מדברים? הרי אנחנו עושים הכל כדי להימנע מפגיעה באזרחים. אנחנו נוקטים צעדים ששום צבא בהיסטוריה לא נקט. ועל איזו הרעבה הם מדברים? הרי מתחילת המלחמה אנחנו מאפשרים להכניס לעזה משאיות מזון ותרופות כדי למנוע רעב, כדי למנוע משבר
הומניטרי.
כמו בימים עברו, ההאשמות השקריות אינן מופנות כלפינו בגלל דברים שאנו עושים, אלא בגלל עצם העובדה שאנו קיימים.
אבל לצערי, רבים בעולם מאמינים לשקרים הללו והם מאמינים רק בגלל סיבה אחת: כי אנחנו יהודים. איזו פשיטת רגל מוסרית. השקר הפך לאמת, והאמת הפכה לשקר. על כך כבר אמר הנביא ישעיהו: "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך".
טירוף המערכות הזה הגיע לקמפוסים הנחשבים ביותר במערב. סטודנטים יהודים, תומכי ישראל, סופגים מדי יום איומים, נאצות והטרדות. הם חוששים להיראות עם סממן יהודי כלשהו: עם כיפה, ציצית או מגן דוד. מרצים וחוקרים יהודים מוכים ומושפלים. בריונים מוסתים פורצים לכיתות הלימוד, מנפצים שמשות.
זה מזכיר דברים שקרו באוניברסיטאות של גרמניה בשנות ה-30. כן, גם שם ניפצו שמשות, רק שהפעם זה קורה באמריקה של 2024.
אחינו ואחיותינו בתפוצות, אנחנו עומדים יחד מול השנאה פה ומול השנאה שם.
שערורייה חמורה לא פחות עלולה להתרחש בין כותלי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. בית דין זה, שנוסד על-רקע השואה וזוועות אחרות כדי להבטיח ש'לעולם לא עוד', שוקל להוציא צווי מעצר נגד מנהיגיה ומפקדיה של ישראל. אם צעד כזה יתבצע, הוא יכוון לקשור את ידינו, ובכך לסכל את זכותנו הבסיסית היסודית ביותר של מדינה, הזכות להגן על עצמנו. איזה אבסורד, ואיזה עיוות של הצדק וההיסטוריה.
צעד כזה יכתים בכתם בל יימחה את
עצם הרעיון של צדק ומשפט בינלאומי. ואני מבקש לומר, הכוונה לכבול את ידינו באה מגורמים שונים בקהילה הבינלאומית. מכאן, בירושלים, בליל יום השואה אני שולח להם מסר ברור ונחרץ: לא תכבלו את ידינו.
גם אם ישראל תיאלץ לעמוד לבד, נעמוד לבד, ונמשיך להכות בעוצמה באויבינו עד לניצחון. גם אם נצטרך לעמוד לבד, נמשיך להילחם ברוע האנושי.
כראש ממשלת ישראל, מדינתו של עם גאה בן אלפי שנים, אני נשבע ששום לחץ ושום החלטה, בשום פורום בינלאומי, לא ימנעו מאיתנו להגן על עצמנו מפני אלה שרוצים להשמידנו.
למען מטרה קדושה זאת נפלו רב סרן משה לייטר זכרו לברכה, למען מטרה זו נפלו כל חללינו הגיבורים. גיבורינו לא נפלו לשווא.
מהמעמד הזה ב'יד ושם' בירושלים, אני מבקש לומר כמה משפטים קצרים באנגלית לעולם כולו:
[תרגום מאנגלית]
לפני 80 שנה בשואה העם היהודי עמד חסר אונים כנגד מבקשי נפשנו. אף מדינה לא הושיטה לנו יד לעזרה.
היום אנו ניצבים שוב בפני אויבינו המבקשים להשמידנו.
אני אומר למנהיגי העולם: שום לחץ שמופעל עלינו, שום החלטה בשום פורום בינלאומי, שום דבר לא יעצור את ישראל מלהגן על עצמה.
כראש ממשלת ישראל - מדינת היהודים היחידה בעולם - אני מבטיח היום מירושלים, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה: אם ישראל תיאלץ לעמוד לבד - נעמוד לבד.
אך אנחנו לא לבד, בזכות אין-ספור אנשים הגונים התומכים במשימתנו הצודקת.
אני אומר לכם: אנו נחסל את אויבינו הרצחניים.
'לעולם לא עוד' זה עכשיו!
[חזרה לעברית מקורית]
מכובדיי, בתקופת השואה היינו אילמים וחסרי מגן. זעקתנו לא נשמעה. מצוקתנו לא נענתה. לא נחזור לימי החושך הללו.
מדינת ישראל לא תרכין ראש בפני המרצחים ובפני מחוללי האנטישמיות. נשמיע ברמה את קולנו, נגן בעוצמה מדינתנו ונבסס את נצח עמנו, נצח ישראל".