מדד המחירים שזינק בחודש אפריל בשיעור של 1.5% ופורסם לפני ימים אחדים, הדהים/הביך את האנליסטים הכלכליים שצפו עלייה של עד אחוז במדד זה. אולי עכשיו ילמדו שלא להתנבא בעטיפה של מומחים. הכישלון המקצועי של "המומחים" במירכאות אינו העיקר. גם לא התגובה התקשורתית/ ציבורית לנתון הכלכלי. זו התרכזה בעיקר במדורי הכלכלה ולא טיפסה לכותרות הראשיות.
אבל שלא תהיה טעות, הנתון משקף התפתחויות שליליות במשק הנמשכות כבר מספר חודשים. עליית מדד חודשית בשיעור של 1.5% ורמת אינפלציה שנתית של 4.7% [לעומת יעד שנתי של בין 1% - 3%] מקבעת בנתוני המשק את העובדה כי האינפלציה בישראל היא על סף התפרצות. מיותר לחזור כאן עד כמה הרסנית אינפלציה גבוהה וכיצד היא משפיעה על האוכלוסיה ובעיקר על בעלי הכנסות נמוכות ובינוניות: זוגות צעירים, קשישים, נכים והרשימה עוד ארוכה.
מכיוון שמרכיב הציפיות הוא מרכזי בהתפתחויות הכלכליות, נפתח עכשיו במשק "חלון משברי עתידי". הניסיון הוכיח כי הרבה יותר קל לקפוץ מרמת אינפלציה של כ-5%, שכבר הגענו אליה, לרמה של 10%, מאשר לרדת לאחוז נמוך יותר.
עכשיו העיניים נשואות לנגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר ולהחלטתו כיצד לטפל במצב שנוצר. נזכיר כאן כי יציבות המחירים היא יעד המדיניות המרכזי של בנק ישראל. לנגיד, על-פי חוק, סמכויות פעולה עצמאיות בתחום המקצועי; יש לו כלים לפעולה, יש לו מעמד מקצועי מכובד, יוקרה בינלאומית ומוניטין. כל אלה מוטלים עכשיו על כף המאזניים.
פרופ' סטנלי פישר מונה ב-1.5.2005 להיות נגיד בנק ישראל לקדנציה של חמש שנים. לאחר שלש שנות כהונה בהן רמת האינפלציה הייתה נמוכה מאד, הגיע מדד אפריל והלם במשק, בכלכלנים ובמיוחד בנגיד הבנק המרכזי.
כי זאת לדעת: האינפלציה הנמוכה ששררה בישראל בעשור האחרון הייתה פרי מדיניותו של הנגיד פרופ' יעקב פרנקל ותוצאת שימור המצב על-ידי הנגיד שהחליף אותו, דר'דוד קליין. פרופ' פישר נהנה איפוא בשלוש שנות כהונתו הראשונות מפרי הישגם המקצועי של שני קודמיו בתפקיד.
גם פרופ' פרנקל גם מחליפו דר'קליין, עדו בפני לחצים וביקורת ציבורית ופוליטית לא פשוטה במהלך כהונתם וניסיונם לעמוד ביעד המדיניות העיקרי של בנק הבנק המרכזי. שניהם לא עמדו אומנם ביעד האינפלציה שנקבע על ידיהם ואושר בממשלה. רמת המחירים במשק בתקופת כהונתם הגיעה כמעט תמיד לרמה פחותה מהיעד. להגנתם טענו, במידה רבה של צדק, כי עדיף להחטיא ולהגיע לרמת אינפלציה נמוכה מהיעד מאשר להסתכן בהתפרצות כתוצאה מרמה גבוהה משמעותית מהיעד שנקבע.
מיד כשנודעו מידי העלייה במדד המחירים החלו הטענות נגד נגיד בנק ישראל. עדיין בנימוס, כנראה מתוך הערכה למוניטין הבינאומי שלו ולידע המקצועי הרב שלו. אבל כבר מצביעים על כך שעליות המחירים בישראל קיבלו תנופה בשל הפחתות הריבית הרצופות בחדשים האחרונים, עליהן החליט הנגיד, כדי לחזק את הדולר ולסייע ליצואנים. (החלטות אלו תרמו במקביל להוזלת מחיר הכסף בישראל ולגידול בהיקף הקניות וההוצאות של הציבור הישראלי).
פרופ' פישר ניצב בפני דילמה לא קלה. אם יחליט להעלות ריבית - ישפיע המהלך על המשך היחלשות הדולר והיצואנים יפגעו. אם לא יעשה כך, ימשך סחרור המחירים. כל כיוון בו יבחר לפעול ועצמת המהלך, יעוררו מערכת של ביקורות, לחצים והאשמות. המצב הפוליטי הנוכחי מוסיף קושי – כי בתקופת בחירות או טרום בחירות אין לצפות לריסון תקציבי שיש לו השפעה תומכת לצעדי המדיניות של הנגיד.
עד כמה פישר לבד מעידות גם הערות הביקורת שמשמיעים נגד מדיניותו גורמי אוצר בכירים אך עלומים [בתקשורת]. אבל מנכ"ל האוצר החליט שזה לא מספיק ועל כן, בתגובה לעליית המדד שיחרר את ההתייחסות הבאה:
"אני בטוח כי בנק ישראל, האמון על המדיניות המוניטארית, ידע כדרכו להפעיל את הכלים הנכונים בצורה שקולה ומאוזנת כדי להביא את המשק לעמוד ביעדי האינפלציה שנקבעו, מתוך ראייה כוללת של טובת המשק הישראלי." אף מילה על שיתוף פעולה וסיוע מצד האוצר.
לי הזכירה הודעת מנכ"ל האוצר את הודעתו של ראש הממשלה, במסיבת העיתונאים שכינס במוצאי יום העצמאות כדי להגיב על החשדות שהועלו נגדו. כזכור, הוא הודיע בהצהרתו כי בעניינים הכספיים טיפל עו"ד אורי מסר ול"מיטב ידיעתו", הטיפול הזה נעשה במגבלות החוק.
גם מנכ"ל האוצר בטוח כי בנק ישראל ידע לפעול בצורה "נכונה ושקולה". אין צורך בפירושים נוספים.
סיכומו של דבר - פרופ' פישר לבד. הוא ניצב בפני מבחן לא פשוט. בסופו של דבר מעבר לדיבורים וללחצים, פעולתו תקבע אם האינפלציה שהרימה ראש בחדשים האחרונים, תירשם על שמו ותשוייך לתקופת כהונתו בה היא התפרצה, או לחילופין תיזכר כהונתו כתקופה בה ידע הנגיד להתמודד ולרסן את ההתפתחויות השליליות. זה לא יהיה מהלך קל וגם לא מהלך קצר.
