פמיניזם הוא "האמונה שאין לקפח נשים בגלל מינן, שיש להכיר בכבודן האנושי [...] ושנשים זכאיות להזדמנויות לחיים מספקים על-פי בחירתן החופשית כפי שזכאים לכך הגברים" (מולר-אוקין, 1998). האידאולוגיה הרב-תרבותית שואפת לקדם יחסי כבוד ודיאלוג אמִתי בין הקבוצות התרבותיות השונות המרכיבות חברה (ריינגולד, 2007).
דיון תאורטי שהתפתח בשנים האחרונות במקביל בשיח הפמיניסטי ובשיח הרב-תרבותי מתמקד בבחינת טיב הקשר בין שתי תאוריות אלו. במסגרת הפולמוס מוצגות שלוש גישות מרכזיות לגבי הסוגיה שלעיל. על-פי הגישה הראשונה קיימים מתח וקונפליקט בין האידאולוגיה הפמיניסטית לחזון הרב-תרבותי (מולר-אוקין, 1998). הגישה השנייה בפולמוס מניחה כי יש לאפיין את הקשר בין פמיניזם ורב-תרבותיות כקשר של ניגוד והשלמה (דהאן-כלב, 2005). ואילו הגישה השלישית קובעת כי רב-תרבותיות ופמיניזם שותפים זה לזה הן באשר לניתוח הדיכוי התרבותי המאפיין את החברות בעולמנו, הן לגבי היעדים הטרנספורמטיביים העומדים בבסיסן (ריינגולד, 2007).
תכליתו של מחקר עיוני זה היא להדגיש כי ניגוד בין רב-תרבותיות ופמיניזם מתקיים רק כאשר מתייחסים להגדרה לא רווחת במיוחד של המושג רב-תרבותיות. כאשר דנים ברב-תרבותיות כגישה ליברלית ודמוקרטית השואפת להעצים את כוחם/ן של בני/בנות קבוצות מיעוט תרבותיות, אתניות, מגדריות, גזעיות וכדומה, נוצר בין שתי הגישות קשר חזק של השלמה.
מכיוון שהשאיפה העיקרית של הרב-תרבותיות היא לשחרר בני/בנות קבוצות מיעוט תרבותיות (אתניות, מגדריות, דתיות ואחרות) מדיכוי תרבותי, חברתי ופוליטי, בין השאר באמצעות הענקת מקום מכובד למורשותיהם בתוכניות הלימודים ובקנונים הלאומיים, הרי שהחזון הפמיניסטי משתלב לחלוטין בחזון הרב-תרבותי.
לפיכך, פדגוגיה השואפת לקדם צדק חברתי ושוויון יכולה להישען במשולב על עקרונותיהן של שתי הפרדיגמות שהוזכרו. במסגרת ההרצאה יוצגו דוגמאות מישראל ומן העולם לשילוב בין רב-תרבותיות ופמיניזם בהגות ובמעשה החינוכיים.
