השיר ירושלים של זהב, מנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית, נכתב בידי אישה (נעמי שמר), הושר במקורו על-ידי אישה (הזמרת שולי נתן) והוא נסב על אישה מטפורית (העיר ירושלים המואנשת כעין יפהפיה נרדמת). יתרה מזאת, "ירושלים של זהב" הוא כינוי לחפץ נוי נשי, תכשיט, כמותו נתן רבי עקיבא לרחל אשתו (מסכת כתובות). במקורו נכתב השיר עבור החלק הבלתי-תחרותי של פסטיבל הזמר והפזמון תשכ"ז (כלומר, החלק "הרך", "הנשי" של הפסטיבל). על אף העובדה שהדובר השירי הוא זכר, מבטאים שלושת בתיו הראשונים מקבץ של הוויות "נשיות" (בהבדל מפעולות פיזיות, "גבריות"): חלימה, דיבור, שירה, נגינה וסינסתזיות [עירוב חושים]. הלחן האִטי והאלגי משקף או מבטא שורה של הלכי רוח ומצבי נפש, שמבחינה סטריאוטיפית ניתן לסווג אף אותם כ"נשיים": רוך, חולמנות, ערגה וגעגוע.
מפתיע אם כן לגלות כי בזיכרון הקולקטיבי מקושר השיר "ירושלים של זהב" לזירות גבריות מובהקות: זהו שירם של הצנחנים בכותל, שיר על אודות אקט לחימה וכיבוש עיר, שיר של ניצחון במלחמה, זירת פעולה שאין גברי ממנה.
ההרצאה תעקוב אחר ההבניה המגדרית של השיר והעתקתו משדה השיח הנשי לזה הגברי. ייבחנו הנסיבות החברתיות וההיסטוריות וכן האופנים השונים שבהם מומשה הבניה זו ברמה הטקסטואלית, התרבותית והתקשורתית. לצורך כך ייבחנו השיח העיתונאי שנסב סביב השיר בשבועות שבין פסטיבל הזמר לבין פרוץ מלחמת ששת הימים; ביצועים שונים של השיר באתר האינטרנט Youtube והתייחסויות שונות לשיר בספרות נוער ומבוגרים לאורך השנים.
תרומתה של ההרצאה לכנס העוסק במגדר ושיח היא בהבנת האופנים המגוּונים שבהם משמשת האמנות בכלל והזמר בפרט כזירה לביסוס שיח פטריארכלי. יתרה מכך, הוא שופך אור על תופעה ייחודית של ניכוס פטריארכאלי של סמל לאומי.
