הרצאה זו תבחן את ההתייחסות לדיוקנן של האישה היהודייה ושל האישה הערבייה בקורפוס של היצירות הכלולות בתוכנית הלימודים בספרות עברית לחטיבה העליונה במגזר הערבי - תוכנית שאושרה על-ידי שר החינוך והתרבות במרץ 1975 והתפרסמה ב"חוזר מנכ"ל מיוחד א' תשל"ו" והיא עדיין שרירה ומחייבת. מטרת המחקר הנה לבדוק כיצד ובאילו היבטים הקורפוס של היצירות הספרותיות בעברית בתוכנית הלימודים העכשווית מהווה מקור להבניית דיוקנה של האישה הערבייה ושל האישה היהודייה תוך שימוש בכלי מחקרי של ניתוח תוכן איכותי משולב.
הנחת המחקר המרכזית, הנשענת על בסיס תיאורטי רחב, טוענת כי אכן יש בכוחה של תוכנית הלימודים בספרות להשיג מטרות אידאולוגיות-חברתיות ואזרחיות המוצהרות בה כהכרת עיקרי המורשת התרבותית, וכן יש בה כדי לייצג ולקדם אידאולוגיות כלליות של מערכת החינוך, לרבות סוגיות מגדריות כמו שוויון בזכויות ובמעמד בין גברים לנשים והימנעות מהצגה סטריאוטיפית של דמות האישה ומעמדה.
נמצא כי מתוך 105 היצירות הכלולות בתוכנית הלימוד, 17 יצירות עוסקות בדיוקן האישה היהודייה ושלוש יצירות בלבד עוסקות בדיוקן האישה הערבייה. מניתוח היצירות העוסקות בדיוקן האישה היהודייה עולה כי בדרך כלל הקורפוס מאפשר להכיר חלקים של המורשת התרבותית היהודית באמצעות הגיבורה, אולם מעמדה, כפי שהוא מוצג ביצירות, סטריאוטיפי למדי: שבע יצירות מתוך ה-17 עוסקות בהיבט האימהי של תפקיד האישה ואף שלוש יצירות עוסקות בלשון הדנה במראה היפה, החיצוני, כתכונה נשית יחידה. ממצא בולט נוסף הוא מיעוט העיסוק בדמותה של האישה הערבייה מבחינה כמותית (שלושה סיפורים בלבד). בסיפור אחד בלבד, "תחרות שחייה", מאת בנימין תמוז, מוצגות לפנינו דמויות של נשים ערביות בעלות מעמד חברתי-כלכלי מבוסס, נשים בעלות השכלה, היוצרות קשרים חיוביים עם קרובי משפחתן ועם שכניהם היהודים.
