הביקורת הפמיניסטית על המדיה מרבה לבקר את אופן הייצוג של נשים בעיתונות בכלל ובעיתוני הנשים בפרט. ביקורת זו מדגישה שהייצוג של נשים הנו סטריאוטיפי, מאחר שהוא מייחד אותן למרחב הפרטי ומתמקד בתפקידיהן המסורתיים - אם, רעיה ועקרת-בית (Byerly & Ross, 2006). עיתון הכלכלה הישראלי לנשים ליידי גלובס מאפשר לבחון דווקא את הייצוג של האישה "האחרת", האישה במרחב הציבורי, בעולם הגברים, המכונה "אשת עסקים" או "אשת קריירה".
ההרצאה תתמקד בניתוח השיח של פרויקט הדגל השנתי של ליידי גלובס בשנים 2007-1990: בחירת "אשת השנה" (2003-1990), שלימים (2007-2004) הפך לדירוג "50 הנשים המשפיעות".
השיח על מטרת הפרויקט לאורך השנים מזוהה עם "פמיניזם קרייריסטי": פמיניזם המבקש לקדם נשים לתפקידים בכירים ועסקיים (יזרעאלי, 1999), וכן עם תפיסה פמיניסטית ליברלית. אשת העסקים על-פי ליידי גלובס היא אישה עצמאית ואסרטיבית, בעלת יעדים פיננסיים, שאינה מנסה לשנות את הסדר החברתי הקיים (כך למשל היא בעלת משפחה).
במשך השנים, מרכיב ההיררכיה והתחרותיות בפרויקט, המזוהה עם שיח גברי, הלך והתעצם. שיטת הדירוג של הנשים הנבחרות שאומצה ב-2004 העצימה את ריכוז הכוח ואת ההפרדה בין נשים. גם הקריטריונים לבחירת "אשת השנה" השתנו במשך השנים, כאשר הקריטריון החומרי (היקף התקציב שברשות האישה) והקריטריון הכוחני (מספר האנשים הנתונים להשפעתה) הלכו ותפסו מקום מרכזי יותר. התעצמות הקריטריון החומרי משתקפת גם בשיעורן ההולך וגדל של הנשים הנבחרות העוסקות בתחומי העסקים והפיננסיים ושיעורן ההולך ופוחת של נשים נבחרות העוסקות בתחומי אמנות, תרבות, אקדמיה, מחקר, חברה וקהילה.
פרופיל הנשים הנבחרות לאורך השנים משקף גם קריטריונים דמוגרפיים המאששים את התפיסה הפמיניסטית הליברלית של העיתון, המתעלמת מיחסי הכוח ומן הדיכוי המתקיימים בתוך קבוצת הנשים. המועמדת והנבחרת הטיפוסית בפרויקט הנה יהודיה, בורגנית, ישראלית ותיקה ולבנה, וניכרת הדרה כמעט מוחלטת של נשים צבעוניות, ממעמד עובדים, מקבוצות לאומיות ואתניות שונות או מדתות שונות.
לסיכום, ניתוח השיח סביב פרויקט "אשת השנה" של ליידי גלובס לאורך השנים מדגים את טיבה הפרגמנטרי ובעל הסתירות של עיתונות הנשים (Gill, 2007): שיח פמיניסטי קרייריסטי וליברלי מחד-גיסא, ושיח היררכי, כוחני, הגמוני ודיכאני מאידך-גיסא.
