התהליך של פריצת הפורנוגרפיה אל השיח של המיינסטרים בישראל התחיל בשנות השבעים, שבהן נפתחה "חנות המין" הראשונה, נוסד כתב-עת יוקרתי שפרסם פורנוגרפיה, ועוד. עם ההתפשטות ההמונית של מכשירי הווידאו בראשית שנות השמונים הפך כל בית בישראל חשוף לסרטים פורנוגרפיים. באותו עשור, הניו-ג'ורנליזם שאומץ על-ידי חלקים נרחבים של העיתונות ה"תקנית" אפשר את הפיכתם ל"צהובים". בשנות התשעים התרחב מאוד סחר בנשים לזנות על-ידי הבאתן ארצה ושעבודן. בשנת 2004 פסק בית המשפט העליון לטובת הקרנת ערוצי פורנוגרפיה ברשתות הטלוויזיה המסחריות. כמו-כן אתרי האינטרנט לפורנוגרפיה ולזנות הם מהמבוקשים ביותר, ומספרם נאמד באלפים רבים.
המושג "פורנוגרפיזציה" מציין תהליך כפול: התפשטות חשיבה ופרקטיקה פורנוגרפיים לתחומים שונים בחיי הציבור ובחיי הפרט, ויצירת משמעות פורנוגרפית לדברים שבמקורם אינם קשורים לפורנוגרפיה. נראה שאת המושג "פורנוגרפיזציה" טבעתי אני לראשונה, במסגרת מאמר ביקורת (עילם, 1993) על ההצגה "משחקים בחצר האחורית" מאת עדנה מזי"א, ובבימוי עודד קוטלר. במאמר טענתי שבהצגה זו מתקיימת פורנוגרפיזציה של אונס, והבאתי לדוגמה כרזה שהתנוססה על הבמה ובה כתוב "אל תשליכוני לעת זקפה" (על משקל "אל תשליכונו לעת זקנה").
בהרצאה אציג את תהליך הפורנוגרפיזציה של השיח בישראל - הן מבחינת תכנים והן מבחינת דרכי ההבעה והביטוי - המצוי בכל פינה בחיים הציבוריים, החל ממגוון אמצעי התקשורת ההמוניים, וכלה בתחומים של עשייה חברתית, פוליטית, כלכלית ותרבותית. אציג תסמינים שונים המעידים על פורנוגרפיזציה של שדה השיח בישראל וגם בעולם, החל מדימויי גוף וכלה בשיווק של מוצרי צריכה, ואנתח אסטרטגיות שונות המופעלות בתהליך זה. נקודת המוצא לגבי אסטרטגיות לשוניות היא מאמר של ריי לנגטון וקרוליין ווסט (Langton & West, 1999).
במסקנות שאציג אעמוד על ההשלכות שיש לתהליך הפורנוגרפיזציה של השיח על השיפוט המוסרי ועל גבולות האתיקה, וכנגד תהליך זה אציב שיח אתי שמקורו בתפיסת עולם פמיניסטית.
