מחקר זה מתמקד בנשות שושלת בית דוד היולדות משיח מתוך מעשים של גילוי עריות, זנות ופתיינות נשית. הקשר שבין חריגות מיניות לבין אוטופיה משיחית הוא אניגמטי ועל-פי מקורות חז"ל וקבלת ימה"ב הוא מסמן את קצוות הראשית והאחרית במיתוס היהודי.
בהרצאתי אעסוק במעשיהן של ארבע גיבורות המעצבות את שושלת בית דוד המקראית, המזוהה עם "השושלת המשיחית" בדרשות חז"ל ובפיתוחן הקבלי. מטרת דבריי היא לתאר את הדפוס המשותף לנשים המפתות והיולדות את הבנים הגואלים לבית דוד.
במוקד הדברים תעמוד שאלת האוטונומיה הנשית והמינית שבידי הגיבורות היהודיות, תוך התייחסות לזיקות ולמתחים העולים מן המפגש שבין חקר המיתוס לתאוריות מגדריות. כך, מחד-גיסא ניתן לזהות מבט המאדיר את עלילות הזנות והפתיינות החוזרות על עצמן - תוך תיאורם כ"גלגול" הדמויות הנשיות כפנים שונות של דמות אחת, הצגת מעשיהן כתואמים לכוונתו הנסתרת של האל, וחילוץ הקדושה הטמונה במעשי הקדשוֹת, ברוח האמירה החז"לית הנועזת "גדולה עברה לשמה ממצווה שלא לשמה" הנאמרת על נשים אלו. מאידך-גיסא, מבעד לסיפורים אלו משתקפים ניצול וכפייה המצויים בתשתיתם של מבני כוח המשעתקים מעשים של זנות ושל גילוי עריות. את המתח המוזכר אבחן בהקשר העלילתי והטקסטואלי: חירותן של נשות שושלת בית דוד אל מול אימהותן, פעולותיהן החתרניות הטמונות במעשים אלו ומשתקפות ברבדים הלשוניים והפרשניים, עצמיותן של הנשים וייחודיותו של כל סיפור, אל מול דחיקתן ל"גבולות גופן" והשימוש בו כמשאב הנשי היחיד והדל, כפי שהיה נהוג בעולם העתיק.
אנסה להראות כי הפריזמה המגדרית מעלה אפשרויות קריאה רב-קוליות לסיפורים אלו; חלקם תואמים לרוח הפרשנות החז"לית, המבוססת על התמודדויות ערכיות מגוונות ומחלצת מגמות הצדקה של נשות השושלת, וחלקם תואמים לרוח האנדרוגנית, הארוטית והנועזת של ספר הזוהר בדרשותיו לסיפורים אלו.
