בהרצאתי אבקש לעסוק בעיצוב המיתופאטי (כצמן, תשס"ו) של השכינה בספרות תיקוני הזוהר. כידוע, דמותה של השכינה כדמות אלוהית נשית זכתה לעדנה בספרות הקבלה, ובפרט בספר הזוהר. הימצאותו של מיתוס נשי מפותח על האלוהות היא עובדה מעניינת בהקשר של תרבות גברית, שנכתבה על-ידי גברים ועבור גברים.
המחקר שיוצג עוסק בפיתוחו של מיתוס בסיסי זה מספרות חז"ל לספרות הקבלה, אך אתמקד בעיצוב הייחודי של דמות השכינה בספר תיקוני הזוהר, הנחשב לשכבה האחרונה של ספרות הזוהר. בדברי על המיתוס אני מאמצת את הגדרתו של פול ריקר על המיתוס כתיאור של אירועים מקדמת דנא, שיש לו השלכות על עיצוב המציאות בהווה של המחזיקים בו ולאופן שבו הם תופסים את המציאות שבה הם חיים (Ricoeur, 1969). במילים אחרות, אני מניחה כי המיתוס איננו סיפור היסטורי פשוט על התהוות המציאות, אלא יש לראות בו יצירה רבת ערך בעלת אפקט עמוק בתרבות שבה הוא מופיע.
לשון תיקוני הזוהר היא לשון דימויים ותמונות. אין בה ניסיון להמשגה פילוסופית של השכינה או להצבת תחליף אלגורי פשוט. תחת זאת, נעשה ניסיון להציג אשכול של תמונות דחוסות, הנשזרות יחדיו ביצירתיות דרשנית. דחיסותן של התמונות קשורה בתכיפות של הצבתן בטקסט, אך גם בהיותן טעונות מלכתחילה, כתמונות תשתית מן הספרות היהודית. אירועים מקראיים, דמויות, שיבוצים של מאמרי חז"ל והקשרים אינטר-טקסטואליים רבים ומגוונים משמשים את בעל תיקוני הזוהר בבנייתו את דמות השכינה בחיבורו. לעתים, הצבתם של תמונות כאלו זו לצד זו אף יוצרת משמעות חדשה ומקורית.
בהרצאתי, ברצוני להציג מספר דימויים מרכזיים, שסביבם טווה החיבור מיתוס זה, ולבאר את תרומתם לבניית דמותה של השכינה בספר תיקוני הזוהר. מכיוון שספר תיקוני הזוהר הוא אחד החיבורים הסמוכים ביותר לזוהר, המנסים לחקותו, מלאי הערצה לו וחדורי השראה ממנו (ליבס, תשס"ז), אנסה לברר את תרומתו הייחודית לעיצוב מיתוס השכינה אל מול ספרות הזוהר עצמה.
לבד מתיאור המיתוס ודרכי עיצובו, ברצוני להציע השערות אחדות בנוגע להשלכות שיש למיתוס זה על חיי הדת המיסטיים שאותם מציע החיבור. במילים אחרות, ברצוני לבחון כיצד הצבתו של מיתוס מפותח על דמותה הנשית של האלוהות, מעצב תודעה רוחנית מיוחדת ואף אתוס דתי בעל דגשים שונים. בסיום ההרצאה אבקש להציע כמה השפעות של תיקוני הזוהר, על העיסוק בשכינה בתקופות מאוחרות יותר של התרבות היהודית, כגון על מוקדים מרכזיים בקבלת צפת ובחסידות.
