זיהום מי שתייה כתוצאה מחשיפה לגורמים ביולוגיים וכימיים נחשב כמקור עקרי להתפשטות מחלות ולתמותה של בני אדם. סקר ספרות שתקצירו מוצג כאן, מעריך את הסיכון הפוטנציאלי לבריאות האדם, הנובע מחדירת חיידקים גורמי מחלות ומזהמים אחרים למערכות אספקת המים דרך דליפות ופיצוצים בצנרת.
נתונים שהצטברו לאחרונה מצביעים על כך, שחדירת זיהום חיצוני לרשת אספקת המים יכולה לקרות בשכיחות גבוהה יותר והאימפקט שלה עלול להיות גבוה יותר מאשר נחשד עד כה. מקרים לדוגמה: מיסורי, ארה"ב - מחלת קיבה מדממת ותמותה (Geldreich, 1996); אוזבקיסטן - העברת מחלות קיבה (Semenza et al., 1998); קליפורניה, ארה"ב - ג'יארדיאסיס (טפילי מעיים) (Kirmeyer et al, 2001); גונטור, הודו - מחלות מעיים (Vairavamoorthy et al., 2007); טג'יקיסטן - מגפת חיידקי טיפוס שפיתחו חסינות לתרופות (Mermin et al., 1999) ; קנדה - מחלות מעיים (Payment et al., 1997).
המסקנות בעבודה זאת הן, כי שלושה תנאים מהווים את המפתח לפגיעות קו אספקה לחדירת גורמים מזיקים והם: (1) גרדיאנט לחץ נגדי, (2) מסלול פתוח לחדירה ו(3) מקור זיהום. צינור דולף יוצר פתח פוטנציאלי לחדירת מים מהסביבה המקיפה אותו אל מי השתייה הזורמים בו. חיידקים ווירוסים המופרשים על-ידי בני אדם מצויים בקרקע ובמים המקיפים את הצינור. אם קיימים חורים בצינור, ירידת לחץ תגביר את הסיכוי לחדירת מזהמים מיקרוביאלים ואחרים במידה והקרקע מסביבו אכן מזוהמת.
