המבוגר הכי צעיר

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת חיים רמון, שאלתי את אחד מהעוזרים הפרלמנטרים: "בן כמה חבר הכנסת חיים רמון לדעתך?" "אני לא יודע, אני חושב שהוא בן 48"... הוא ענה כך, לא כי הוא סובל מקוצר ראייה ולא כי הוא צריך משקפיים, הוא ענה כך כי הוא ראה לפניו פוליטיקאי מלא התלהבות, מלא להט, רפורמטור, כאילו הוא היה חבר כנסת בשנה הראשונה לכהונתו. חיים - אתה הצעיר הכי מבוגר והמבוגר הכי צעיר שאני מכירה. היכולת שלך להתלהב, להוביל, להתווכח בלהט, ליצור דעת קהל, לגעת בקהלים שונים ולשבור מחסומים פוליטיים - היא סוד הקסם שלך. למרות גילך, ולא נגלה מהו, אתה המבוגר הכי צעיר שאני מכירה. בשביל חלק מאיתנו אתה חיימקה, בשביל אחרים אתה חיימון, מן רוח נעורים קלה, שלא לוקחת את עצמה מדי ברצינות, נהנית מן המשחק הפוליטי, ומסתכלת עליו כאילו מבחוץ. אתה המבוגר הכי צעיר שאני מכירה - גם מפני שאתה מערער על מוסכמות, לעתים בועט בהן, אתה נון קונפורמיסט, ולכן אתה לעולם לא תזדקן. חיימקה, שנים ארוכות אנחנו יחד בחיים הפוליטיים, הצלחת לרתום אותי ללא מעט משימות, ההובלה הייתה שלך, ההיגררות הייתה שלי, ברוב המקרים שמחתי על כך, ורק מעט פעמים הצטערתי. אתה נכנסת לחיים הפוליטיים בשנת 1983 ואני מספר שנים אחריך. אני זוכרת איך בהשתאות אנחנו חברי הכנסת החדשים הסתכלנו בך, כמעט בהערצה. איך אתה מעז להתערבב ולהתהלך בעולם של הגדולים, להתווכח איתם ולחלוק עליהם, על פרס על רבין ועל השרים הבכירים האחרים. ומצד אחר - איך הצלחת לקבל רוח גבית איתנה מקבוצה גדולה של חברי כנסת צעירים נמרצים שהלכו שבי אחריך. גם לאלה וגם לאלה היו סיבות טובות לא לפרגן לך. ואתה, בזכות הקסם והחן שלך דילגת בקלילות מעל שלולית היצרים שהפוליטיקה הישראלית מזמנת. נכון - לא הפכת להיות ראש ממשלה, בצדק כתב עופר שלח במעריב כי זה כל-כך ישראלי לומר שאם לא היית מספר אחד - כאילו לא היית. אתה לא היית מספר אחד, לא, לא הפכת להיות ראש ממשלה, אבל ההיסטוריה מכירה ראשי ממשלה שההשפעה שלהם על החיים הציבוריים והפוליטיים בישראל הייתה קטנה משלך. וכבר נאמר, שרפורמות גדולות ותהליכים פוליטיים משמעותיים רשומים על שמך. פעמיים העזת לעזוב: פעם אחת להסתדרות החדשה, ופעם שנייה לקדימה. אני זוכרת את התמונות הגדולות, והיפות יש לומר, שעיטרו את הארץ בסיסמה שהגית: "חיים חדשים בהסתדרות". סיסמה שהפכת אותה למציאות, לבדך, נגד כל הצמרת של מפלגת העבודה, ונגד כל הפעילים שראו בך "אויב ההסתדרות". אבל אתה, בשלך, שועט קדימה, כי אתה ראית את טובת הציבור, והציבור היה איתך. וככל שתקפו אותך יותר במפלגת העבודה, כך הציבור אהב אותך יותר. יום אחד, כשביקשו בסיעת העבודה להדיח אותך, קמה חבורה צעירה, ואני ביניהם, ותקפנו חזרה בטענה שלא הותירו לך ברירה, אלא לעשות את מה שעשית. טלפנת אלי הביתה, ואמרת לי - אני מאוד מודה לך, אמרו לי שדיברת מאוד יפה, אבל אני מבקש ממך שתפסיקי - תשמרי על עצמך, לפני שידיחו גם אותך. למרות שעזבת, אני נשארתי ואתה אמרת אנחנו עוד נעבוד ביחד, במפלגה אחרת. הסתכלתי עליך, ושאלתי אותך "איזה כדור לקחת היום?" היום אני מבינה, שקלעת למרחקים ארוכים. יש לך חוש, אומרים "בטן טובה", להרגיש את הציבור. אני אומרת לך, יש לך היושר לראות מה טוב למדינה, ולפעול על-פי הקריטריון הזה. אני זוכרת שהיית משוחח איתי הרבה על "המפץ הגדול". תמיד תיזכר כמי שהיה מהוגי ומייסדיי מפלגת קדימה. מפלגת מרכז שכינסה לתוכה אנשים מן הימין ומן השמאל, כדי לשבר את החלוקה הפוליטית המסורתית - חלוקה שלא מעט פעמים עצרה תהליכים ורפורמות דמוקרטיות, מדיניות, חברתיות ואחרות. אבל היום, היום זו כבר עזיבה אחרת. אני אומרת לך, העזיבה שלך היא עזיבה מוקדמת מדי. בעיות קשות ניצבות בפני מדינת ישראל, והדמיון והאנרגיה שלך יחסרו לנו כאן. אני יודעת שעברת תקופה לא פשוטה, הבעת צער והודית בטעותך. כיושב-ראש סיעת קדימה בכנסת, אני אומרת לך, הסיעה בלעדיך היא סיעה חסרה. חיימקה, מידה יפה יש במליאת הכנסת, חבר כנסת עוזב, נפרדים ממנו במילות פרידה. קל לי לומר עליך את מה שאני אומרת בלי צורך בזיוף האמת או בצביעתה. אמא שלי אומרת שהברכה החשובה ביותר שאפשר לברך בן אדם היא כי "ימצא חן וחסד בעיני אלוהים ואדם" - כזה אתה. אתה הבטחת שזהו רק "פסק זמן", הבטחות צריך לקיים, ואני אומרת - אתה עוד תשוב.