מחויב להפיכת חלום הגגות האדומים לחזון הבתים הירוקים מן ההזמנה שהתפרסמה שוב ושוב בעיתונות אני קורא את הנושאים העומדים במרכז התכנסותנו כאן היום, בחלק המוקדש לתשתיות האנרגיה: המושב הראשון
"האם עוד יש סיכוי לחשמל פרטי בישראל?"; ואחר כך דיון בשאלה האם "העתיד נראה ירוק יותר". ואני אומר לכם בצורה ברורה: תסירו את סימני השאלה. המשרד שלי מחויב לשני הנושאים הללו. מאחורי המחויבות הזו עומדת תפיסת עולם ברורה:
1.
צורך אסטרטגי - אי-אפשר להפריז בצורך של מדינת ישראל, (אי אנרגטי), לפתח מקורות אנרגיה חדשים. אנחנו חיים באזור שבו לצערי, כרגע, אנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו.
2. חשיבות
המחקר והפיתוח לקידום טכנולוגיות. לקידום יכולותיה של ישראל בתחומי האנרגיה ובתחומי הייצוא ומכירת הטכנולוגיות. זה חשוב לכלכלה. יש לכך השפעות על כל תחומי חיינו.
3.
פרנסה ותעסוקה. במיוחד לאור המיתון בו אנחנו נמצאים כיום.
4.
קידום היוזמה הפרטית: היכן שיכולה לעשות במקום הממשלה - שתיכנס. רק לאפשר לה. להוריד חסמים.
5. אבל לפני כל אלה -
אהבת הארץ. לשמור עליה זה להיות ירוק, מבחינת הטבע ולהיות ירוק מבחינת הסביבה. וזה אומר הכרה בחובה של כולנו להתאים עצמנו לעולם הזה, לתנאים שהוא מכתיב. וצמצום הנזק שאנחנו, כולנו - במיוחד ככל שהאוכלוסיה גדלה, צריכת האנרגיה גדלה והולכת, צריכת המים גדלה והולכת - גורמים לסביבה. אנו זקוקים לשינוי תרבותי. חיסכון במים. חיסכון באנרגיה. אפשר לחיות ברמת חיים גבוהה אבל במידה. אבל לסביבה ולתנאי האקלים יש גם יתרון שאותו אנחנו צריכים ללמוד לנצל.
גיוס השמש - (שמש בגבעון דום) וגיוס הרוח הפוטנציאל שקיים בישראל מומש עד כה בחו"ל. דווקא ההישגים העצומים שלנו, כמו לוז, סולל ואורמת - פועלים בחו"ל. זה לא חייב להיות ככה. משהו כנראה דפוק במדינה. וזה נכון שיש משהו מתמיה בעצם העובדה שהיום אנחנו עדיין תוהים אם העתיד נראה ירוק יותר, כיוון שבשורת השינוי יצאה מכאן. מישראל. להגיד עלינו שאנחנו אור לגויים בנושא, זו לא יומרה ולא רברבנות ובוודאי שלא קלישאה.
סיפור קטן על איש גדול. ד"ר צבי תבור (יליד -1917), פיזיקאי, חלוץ החוקרים של ניצול אנרגיה סולארית בישראל, זכה להוקרה בינלאומית על המחקרים שלו ובעיקר על היישומים שלהם. מדובר בציוני, שעלה לישראל מבריטניה ב-1949, מתוך תקווה לתרום לבניינה של המולדת, אז עדיין בחיתוליה. הבנאדם הבין שלמדינה קטנה בשטח, חסרה במשאבי נפט ופחם, יש צורך בפיתוח מקור אנרגיה חלופי, ולכן המחקר שלו התמקד במשאב הטבעי שישראל כל-כך משופעת בו - אור השמש. את המשאב הבלתי נדלה הזה הוא החליט לרתום לצרכי היומיום שלנו. היישום הראשוני של המחקר - דודי שמש. אותם קולטי שמש שנמצאים כמעט בכל בית בישראל ושחוסכים לכלכלה הישראלית מיליוני חביות דלק מדי שנה. החיסכון השנתי שנובע באופן ישיר מההמצאה הזו, על-פי הערכות שונות, מסתכם בין 3% לכ-4% ממשק האנרגיה הישראלי.
מערך דודי השמש בישראל מסתכם ב-3,000 MW (תרמי) מותקן של אנרגיית חום. הספק מותקן זה חוסך במידה רבה את הצורך להשתמש בחשמל לחימום המים. סך הייצור של המערך המרשים הזה מוריד בין 3 ל-4 אחוזים מן הצריכה השנתית בישראל של חשמל, לעומת מצב בו היינו מחממים את המים החמים בחשמל. הקדים בשנות דור את ההכרה בתלות העולם במקורות האנרגיה מהנפט, מהפחם ולנזק הנגרם מהשימוש בהם. ההמצאה תורגמה בשנת 71' לחוק, המחייב כל בית בישראל להתקין דוד שמש. חובת ההתקנה - אנחנו המדינה הראשונה בעולם שאימצה חקיקה ירוקה! מיטב המוחות בנושא באים מתוכנו.
את התחנות התרמו-סולאריות הראשונות שהוקמו בשנות ה-80' בקליפורניה, הקימה חברת "לוז" (שהפכה ברבות הימים להיות "סולל"), לפי הפטנט של ארנולד גולדמן. היום חברת "לוז 2", עם אותו ארנולד גולדמן אבל עם פטנט אחר, עוד יותר חכם, זכתה במכרז והיא מקימה את התחנות התרמו-סולאריות שיספקו חשמל ב-10 השנים הבאות בהיקף של 1,310 מגה-וואט, ובהשקעה של 2 מיליארד דולר.
התחנות הגיאו-טרמיות של "אורמת" - שהוקמה על-ידי אותו צבי תבור שהעוזר שלו אז, יהודה ברוניצקי, הוא הבעלים. (מדובר בטכנולוגיה של טורבינת לחץ נמוך. הטכנולוגיה נולדה במעבדה הישראלית לפיזיקה במשרד ראש הממשלה דאז דויד בן-גוריון.) אנחנו מדברים כאן על מעל 120 תחנות גיאו-טרמיות בכל העולם, שמייצרות יותר מ-800 מגה-וואט ברחבי העולם, אבל לא בישראל. סולל ואורמת - תעשיות ישראליות המובילות את העולם בנושא. ואני אומר לכם, את הפסוק אין נביא בעירו אני רוצה להפוך. אין סיבה שישראל, שמעניקה לגויים כל כך הרבה אור מאנרגיות מתחדשות, לא תשכיל ליהנות מהמשאב הטבעי הזה, ואני מדבר בראש ובראשונה על הראש היהודי שממציא לנו ולכל העולם כולו פטנטים.
עכשיו, אפשר להתמהמה על השאלה לאן נעלמה התנופה הזו שיצאה מכאן, וששינתה אולי את פני העולם מבחינת השימוש באנרגיה סולארית, ואיך זה שמדינות אחרות מובילות על פנינו ובגדול. ואפשר להמשיך ולראות את ההישגים. אני דווקא פוגש את ההישגים:
חוה סולארית בקבוצת יבנה: זמן קצר לאחר שנכנסתי לתפקידי הוזמנתי לקחת חלק בטקס חנוכת המתקן התרמו-סולארי בקבוצת יבנה.
חברת זניט סולאר הקימה בקיבוץ יבנה מתקן חדשני של קוגנרציה סולארית, המייצרת חשמל ומים חמים. השיטה היא בטכנולוגיה של PV CONCENTRATED CPV וכוללת 32 צלחות העוקבות אחרי השמש, וממקדות את קרני השמש לקולט פוטו-וולטאי קטן - מה שחוסך בסיליקון יקר ומאפשר חימום מים לטמפרטורות גבוהות. כך המערך מגיע לנצילות גבוהה של 21% אנרגיה חשמלית ו-49% של אנרגיה תרמית.
המתקן, בהספק של 72 KW חשמל וכ-155 KW תרמי, יספק לקיבוץ כ-144 מגה-וואט שעה חשמל בשנה (על-פי חישוב של 2,000 שעות ייצור שיא בשנה) וקצת יותר ממחצית התצרוכת של מים חמים של תושבי הקיבוץ כל שנה. הפתרון הזה הוא אידיאלי עבור מוסדות הצורכים מים חמים וחשמל - קיבוצים, בתי מלון, בתי חולים, מוסדות חינוך ועוד. מדובר בחברה צעירה, שהקימה מיזם משותף של צוות חוקרים מהמכון לחקר המדבר של אוניברסיטת בן-גוריון ומכון המחקר הגרמני לאנרגיה סולארית Fraunhofer-ISE, בראשותו של ד"ר אנדריאס בט.
למה חשוב להזכיר את הסיפור של קבוצת יבנה? - כיוון שמדובר בחברה צעירה, שהוקמה בשנת 2006, מעסיקה 25 עובדים במפעל בקריית גת המייצרים אנרגיה ירוקה - כחול לבן. והנה, בתחילת 2009 אנחנו כבר רואים חוה פעילה. מה זה אומר? - שאפשר לייצר אנרגיה ירוקה בישראל.
וביקרנו ברמת הגולן, שם ראינו ניסיון של השוק הפרטי לייצר טורבינות רוח. בימים הקרובים אני הולך לבקר בתחנת דלק של חברת פז בקדימה, שכבר מיישמת את החלום ומתקינה על התחנה ועל מבני החברה מותקנים קולטים פוטו-וולטאיים, ונבקר בפרויקט של mst... בעוד כמה שבועות נבקר בבית הירוק של חברת אורמת ועוד ועוד. יש רבים כאלה ואנחנו הולכים לשם. את הנושא הזה אנחנו הולכים לדחוף בכל הכוח. גג ועוד גג ועוד גג.
מה אנחנו עושים כדי לקדם את מימוש פוטנציאל האנרגיות הירוקות / עידוד המגזר הפרטי והיזמים הפרטיים ויש חסמים. נכנסתי למשרד והבנתי שהרגולציה איננה קוהרנטית. היעדרה מעכבת את התקדמות היח"פים. והנחיתי את רשות החשמל לסיים את הרגולציה עד תחילת אוגוסט. למעשה עד ה-1.8 כל הצד המהותי אמור להסתיים. השחקנים הפרטיים יוכלו להיכנס. תהיה זו רגולציה כפי שמעולם לא הייתה בארץ ואין לה אח ורע בעולם. קיבלנו מצב שהיח"פים מסובכים ברגולציה לא גמורה ולא אחידה שמנעה מהם להגיע לסגירה פיננסית. נתתי הוראה להסדיר את העניין עד ל-1 באוגוסט, כפי שקבעה הממשלה ועכשיו אנו יוצרים את התנאים לכניסת היחפ"ים. יצרנו צוות עבודה. כינסנו במשרד את כלל הגורמים המעורבים בנושא - משרד התשתיות, רשות החשמל, משרד האוצר - סביב שולחן עגול. חילקנו את הסעיפים השונים ליחידות השונות להשלמה וקבענו לוחות זמנים קשיחים.
מנכ"ל המשרד, מר שאול צמח, הקים צוותי עבודה משותפים למשרד התשתיות ולרשות החשמל שעבדו ביחד, וביצענו סנכרון בין התקנות, שבאחריות משרד התשתיות, לאמות המידה שבאחריות רשות החשמל, היכן שלא הייתה תאימות. עקבנו כל שבוע אחר התקדמות השלמת הנושאים לקראת סגירה. אני שמח לדווח שבנושאים שקבעה הממשלה - למעט נושאים הדורשים זמן שימוע לתגובת הציבור ושאינם בנתיב הקריטי להשלמת הרגולציה למטרת סגירה פיננסית - אנו נגמור את המלאכה בראשון לאוגוסט.
רשת ביטחון - הנה החדשות ועיקרן תחילה: יחד עם משרד האוצר הגענו להסכמה על רשת ביטחון, פעם אחת מפני נזקי כוח עליון בזמן ההקמה, ופעם נוספת, המדינה תגבה תשלומים ליצרני חשמל פרטיים במקרה בו מנהל המערכת לא יעמוד בהתחייבות להעביר את התשלומים. כמנוע להאצת המשק, ההסדר יינתן רק לחברות שיבצעו סגירה פיננסית במהלך השנתיים וחצי הקרובות.
והמשרד בוחן איך לקדם במהירות את מימוש פוטנציאל הגגות - המרת חלום הגגות האדומים בבתים ירוקים, זוכרים? - אני מאמין גדול בגגות. הם מתחברים אצלי עם אחד המוטיבים המרכזיים של המשרד שלנו: שינוי הרגלי הצריכה. התייעלות אנרגטית. חיסכון. מדובר בשינוי תרבותי. מסתבר שגג ירוק, לא זו בלבד שהוא חוסך באנרגיה ולמעשה מייצר אנרגיה משלו, אלא שיש לו ערך מוסף בהשפעה על החיסכון. מי שעוסקים בתחום מדווחים שאנשים פרטיים שהתקינו מערכות סולריות שינו את הרגלי צריכת החשמל שלהם והתחילו גם לחסוך, לא רק לייצר.
"חשבון חשמל ירוק" - ברגע שיש לך בבית צג שמראה כמה אתה מייצר וברגע שאתה מקבל חשבון חשמל בו מופיע פער לתשלום לכיסך, כי ייצרת יותר ממה שחסכת. אתה מתחיל לשים לב לצריכת החשמל שלך, מתחיל לכבות אורות, לסגור תריסים, לכבות מזגנים - לחסוך. עכשיו תראו, מנכ"ל שיש לו גג סולרי והתחיל בהשפעתו לחסוך בבית, יחזור למפעל שלו וינהיג מדיניות חיסכון. מוסד ציבורי, בית ספר שיתקין גג סולרי, גם שם יתחילו לחסוך וידאגו לכיבוי אורות ועוד. והילדים שלומדים באותו בית ספר יביאו את הבשורה לבתים ויגדלו להיות "ירוקים" בחשמל.
עכשיו, בהמשך לחיסכון, אני מבקש לרגע שתפתחו סוגריים: שיטת קליפורניה. 20/20. אנחנו מאמצים אותה ממש בימים הקרובים. עוד דרך להסתכל על חשבון החשמל ולא להיבהל. תתייעלו אנרגטית, תכבו כל חשמל מיותר, תחליפו מכשירי חשמל זוללי אנרגיה, נורות בזבזניות בחסכניות - ותרוויחו. חסכתם 20% מהצריכה, חברת חשמל תעניק לכם 20% הנחה. סגור סוגריים.
כבר ב-1.8. ייכנסו צרכני תעו"ז (תעריף, עומס וזמן) לתוכנית, והם צפויים להוריד מהרשת בשיא הביקוש כ-300 מגה-וואט. כל הצרכנים האחרים יצטרפו להסדר במהלך החורף. באביב שאחריו תיעשה הערכת מצב ואז יוחלט כיצד נכנסים לקיץ הבא.
אחרי הגגות - ואיך לקדם במהירות את הפוטנציאל של תחנות בינוניות, כמו ביבנה אנרגיות מתחדשות קטנות. ויש את האנרגיה שניתן להפיק מהרוח. אולי קצת כמו בדנמרק, שם אתה מטייל ורואה בכל חוה את טחנת הרוח שלה. ואני יודע שלפעמים זה נראה כמו מאבק דון קישוטי בטחנות רוח. אלא שאת התחנות האלה, הטורבינות, אנחנו מתכוונים ופועלים כדי להקים, ואנחנו נקים. ולדבר על 1,000 מגה-וואט בתוך כ-5 שנים שיופקו מתחנות הרוח, זה בגדר המציאות. במהלך אוגוסט צפוי להתפרסם קול קורא לשימוע בנושא טורבינות רוח, במטרה ליצור תנאים שיאפשרו הקמת טורבינות רוח על קרקעות של מינהל מקרקעי ישראל (עד היום הוקם על קרקעות פרטיות). וההסדרה לחוות הסולאריות (בהמשך להחלטת ממשלה נגב וערבה, קשור לחוות הגדולות) עתידה להתפרסם בחודשים הקרובים, ואנחנו לא מרפים.
אגירה שאובה - גם פה צעדנו צעד קדימה. לפני כשבועיים אושרה הצעת החלטה שהגשתי, המכירה בפרויקטים להקמת שלוש תחנות כוח בטכנולוגיית אגירה שאובה, כפרויקטים של תשתית לאומית. זה יקדם את תהליכי התכנון והרישוי לתחנות בוועדה לתשתיות לאומיות ויקצר את לוחות הזמנים עד למתן האישור הסטטוטורי. הפרויקטים יוקמו במנרה (220 מגה-וואט), בנשר (220 מגה-וואט) ובגלבוע (300 מגה וואט) ופרויקט נוסף צפוי בכוכב הירדן.
יוזמה פרטית / הסרת החסמים:
- חקיקה שתאמץ את הגגות הסולאריים ותכניס את הכללים הירוקים לסטנדרט הבנייה הישראלי.
- הקמנו צוות בינמשרדי להסרת חסמים שנקבע בהחלטת ממשלה 2178 שהתקבלה לפני כשנתיים (אוגוסט 2007). אחת הבעיות שאנחנו שבים ונתקלים בהן - אי-קיום החלטות ממשלה. במשק המים אנחנו עדים למשבר העצום שנגרם כיוון שלא קוימה החלטת ממשלה משנת 2002 להתפיל מים.
- שולחן עגול לכל הגורמים הרלוונטיים - משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל, משרד האוצר, השותף האסטרטגי הבכיר שלנו לנושא הזה, המשרד להגנת הסביבה.
- בנושא הרוח - הקמת מאגר נתונים של מדידות מהירות רוח. מדידות שכאלו הן חיוניות ליזמים, הן קיימות במשרדי ממשלה ורשויות שונות (חברת החשמל, צה"ל, השירות המטאורולוגי, רשות שדות התעופה) אך אינן נגישות לציבור. יש לאספם ולהעמידם לטובת היזמים.
אנחנו עובדים כדי שאתם תוכלו לעבוד. ואני בפירוש פותח בפניכם דלת רחבה כדי שתגיעו אלינו ואנחנו נשתף פעולה בהסרתם. תגיעו אלינו עם חסם ואנחנו נפתור אותו.
- הכדור כבר נמצא במגרש של היזמים והמממנים.
- הממשלה הלכה כברת דרך ארוכה לקראת היזמים בתחום החשמל פרטי: מצד אחד חופש להיכנס לעסקות דו-צדדיות ולמכור לצרכני קצה, מצד שני - רשת ביטחון בדמות מכירות מובטחות לרשת החשמל/חברת החשמל.
- חבילת התמריצים, ההעדפות, הגמישויות ורשתות הביטחון הניתנים ליצרנים פרטיים של חשמל במסגרת הרגולציה הזאת היא ללא תקדים בארץ ואין לה כמעט אח ורע בעולם כולו.
- עכשיו האתגר הוא שלכם, היזמים והמממנים - בואו לעבוד.
מקור פרנסה אנחנו כאן עוסקים בשאלה האם העתיד יכול להיות ירוק יותר. בשביל הרבה אנשים שאיבדו את מקור פרנסתם בתקופה האחרונה, אנחנו יכולים להציע עתיד ירוק יותר. הנתונים קשים. מדובר בכרבע מיליון מובטלים. בארצות הברית אובמה שם לעצמו יעד להניע את הכלכלה בעיקר באמצעות השקעה באנרגיות ירוקות. אנחנו כבר יודעים שהמוחות שלנו מובילים בתחום הזה. ברחבי העולם המצאות ישראליות הופכות לפרויקטים שמניבים אלפי מקומות עבודה. לא מכבר התבשרנו שצפי ההזמנות של חברת סולאראדג', שהצליחה לפתח שבב שמשפר את נצילות המערכות הסולאריות בכ-20%, מכתיב פס ייצור שיעסיק קרוב ל-1,000 איש בשלוש השנים הקרובות. זה המון. יש הרבה עבודה בתחום הזה. צריך רק להניע את הגלגל הזה. לייצר את העבודה הזו. האנשים האלה זה השכן והמכר וקרוב המשפחה של כל אחד מאיתנו. אנחנו צריכים לדאוג להם, ואנחנו יכולים לדאוג להם. זה קרה בכל מקום אחר בעולם בו עודדו את התפתחותו של התחום הזה.
אספקה אמינה: אספקה של חשמל זמינה ואמינה כתנאי הכרחי לחיי היומיום של כל אחד מאתנו, כתנאי הכרחי לקיומה של מדינה מערבית, מתקדמת, כתנאי הכרחי לצמיחת המשק עכשיו, אני רואה חשיבות רבה לעמוד כאן ולעסוק בחזון הירוק ובעתיד הוורוד, אבל מעל לנושאים החשובים הללו, לפניהם, בראש ובראשונה אני, בעומדי לפניכם כשר התשתיות הלאומיות, מחויב באופן חד וברור להבטיח אספקה של חשמל זמינה ואמינה. זהו תנאי הכרחי לחיי היומיום של כל אחד מאתנו, זהו תנאי הכרחי לקיומה של מדינה מערבית, מתקדמת, זהו תנאי הכרחי לצמיחת המשק.
בנושא הזה המציאות פשוטה: מדינת ישראל נמצאת במחסור ממשי של אנרגיה, עם ימים בהם המערכת מגיעה לקצה גבול הצריכה שלה. הרזרבה קטנה. קיימת סכנה להגיע בקיץ להפרשים של 2%-3% בין הצריכה לייצור. במצב כזה הפסקות בחשמל הן כמעט בלתי נמנעות, ומה שמגיע איתן: הרמזורים התקועים, המחשבים שידמו, המזגנים שלא יקררו אותנו. נזק עצום למשק ואי-נוחות רבה לכל הציבור.
אז כמובן שצריך לתכנן עתיד ירוק יותר, אבל בשביל להגשים אותו אנחנו נדרשים לצעדים מיידיים שעל פניו נראים קצת פחות ירוקים. ניהול ביקושים: בקיץ הזה - שימוש בגנראטורים לשעת חירום. פנינו לגופים שנמצאים בהסדר עם חברת חשמל שירתמו ויעמידו את הגנראטורים שלהם לרשות הציבור בעת חירום. וכמובן, הקמת תחנת הכוח הפחמית D, שבטווח המהיר תבטיח הספקה של חשמל זמין לצרכנים הביתיים ולתעשיה, אבל לצד זה גם תאפשר להשבית תחנות פחמיות אחרות כדי להתקין בהן אמצעים מתקדמים להפחתת הזיהום (סולקנים).
צריך שיהיה ברור, מי שעיניו בראשו, מי שמצוי בנתונים, מי שיציבות המשק לנגד עיניו, מבין - הקמתה של D בלתי נמנעת. הנושא הזה נבחן בתקופה האחרונה ונבדק ונמדד בכל הפרמטרים. אבל אני רוצה למנוע את E מלהיות תחנת כוח פחמית נוספת.
הסיכוי כיום נראה יותר לעין בעקבות גילויי מאגרי הגז, תמר ודלית, ואלה שאנו מקווים שעוד יתגלו בעתיד. הגילויים הללו מאפשרים כניסה של עוד גורם תחרותי לשוק הגז. התחרות הזו בריאה למשק, היא תביא למחירים אטרקטיביים יותר, ותקל על צרכני הקצה בין אם במגזר הפרטי ובין אם במגזר התעשייתי (יח"פים, מפעלי תעשיה שיופעלו בגז ועוד). ועל-אף הגילויים הללו, והרצון לקדם את התעשיה, עדיין, כדי לדאוג לעתיד ירוק יותר, דרוש הצעד הטבעי והפשוט. חיסכון בחשמל. וזה מחזיר אותנו כמובן לנושא ההתייעלות האנרגטית. אנחנו במשרד התשתיות מוכנים למהלך גדול בנושא, ובימים הקרובים נצא עם קמפיין (על 20/20 כבר דיברתי) שמעודד את הציבור לחסוך, אבל זה לא מספיק. חלק מההשקעה בעתיד ירוק יותר טמון בהתייעלות.
ואי-אפשר להסתכל על המציאות מבלי לדבר על חברת החשמל. על החלק שלה בכל הסיפור הגדול הזה. אותה חברה, שקיימת 82 שנה, שבמפעליה חרטו את הדוידקה ששימשה את לוחמינו במלחמת השחרור, שאנשיה מתייצבים לדגל בכל עת של מלחמה(...), ויחד עם זאת, מדובר במונופול שיש לו את המחלות שלו, ואין ספק, את המחלות צריך לרפא.
סיכום אנחנו בעיצומה של מהפכה. ואני מרגיש בחודשים בהם אני משרת בתפקידי שהציבור הישראלי מבקש להשתתף במהפכה. הולך ונבנה המחנה הירוק, שרוצה חיים איכותיים, מתקדמים, טכנולוגיים ועם מודעות לצרכי הסביבה. לאימא אדמה. ציבור גדל והולך נכון לחולל את השינוי הדרוש בהרגלי הצריכה. המהפכה הזו מתחילה בבתים. בית ועוד בית שמפחיתים את צריכת החשמל, שהגינון שלהם תואם אקלים. גג ועוד גג שמשתמשים במשאב הבלתי נדלה של השמש. מתקנים סולריים לצד דודי השמש. כמה שיותר ירוק היכן שרק אפשר.
אזרחי ישראל רוצים לשנות את הרגלי החיים, לחסוך בחשמל וגם לייצר חשמל, לטובת המדינה, לטובת משק החשמל, לטובת איכות הסביבה ולטובת בריאות הציבור. הרצון שלהם הוא החובה שלנו. באמצעות התעריפים לרכישת חשמל כבר דאגנו שהדאגה לסביבה תהיה כרוכה ברווח לכיס. עכשיו אני רוצה לעשות אתכם עסק: אני אדאג להסיר עוד חסם ועוד חסם ועוד חסם, לפתוח דלת ועוד דלת ועוד דלת כדי שיהיו לנו עוד טורבינות ועוד גגות ועוד חוות. אני צריך את השותפות שלכם כדי להפוך את חלום הגגות האדומים לחזון הבתים הירוקים. החלומות דורשים עבודה. אנחנו נעשה את שלנו, ואתם צריכים לעשות את שלכם. לכו לעבוד. לכו לעבוד!
