תודה רבה לכם,
אני רוצה לברך את הילדים והילדות ובני המשפחות, ואת כל אנשי הציבור שנמצאים כאן: ידידי השר דני הרשקוביץ, שר המדע וגם השר שאחראי לעזור לי ולממשלה ולכם לסיים את הטיפול בעניין המפונים, בעניין עקורי גוש קטיף, רצועת עזה וצפון השומרון.
חבר הכנסת חיים אורון (ג'ומס), שלום לך, אחד מנציגי הציבור המעולים שהיו והינם בכנסת ישראל. וחברי שנמצאים, שעובדים, נושאים בנטל יחד איתי: מנכ"ל משרד רה"מ, איל גבאי, ואפי שטנצלר, יו"ר קרן קיימת לישראל, שעוזר ומסייע בשינויים חשובים מאוד שיעזרו להתיישבות במדינת ישראל.
שמוליק חייק שאנחנו כבר הספקנו לדבר בדקות הקצרות האלה על הפרויקט הבא של קק"ל פה בחבל לכיש. וסיגל מורן, יו"ר המועצה האזורית, וצביה שמעון, ראש מנהלת סל"ע היוצאת - תודה, זו הזדמנות להודות לך, צביה, על העזרה החשובה שאת עשית במסגרת מנהלת סל"ע. דני מורביה, שלום לך, ורבים-רבים אחרים שנמצאים כאן.
קהל נכבד,
בדרך הנה עברתי ליד תל. עצרתי את השיירה, עשינו סיבוב, עליתי על התל. אני הייתי הרבה פעמים ליד תל לכיש, הייתי צמוד לתל לכיש, אבל למיטב זכרוני לא הייתי על תל לכיש, לפחות לא באור היום. ועל כן, החלטתי לעלות לשם באור היום.
והנה אני רואה את המחזה המופלא הזה של אחד מהתלים המרהיבים ביופיים ובעושרם בתולדות עמנו, בתולדות העמים. והנה הוא שומם. והצטרף אליי, כמה דקות אחרי הגיע צבי האוזר, מזכיר הממשלה, אומר לי: "אין פה אנשים. זה אתר עצום, אין פה אנשים".
אז אני רוצה להתחיל לשאול קודם כל לגבי הילדים. הרב יובל, הילדים היו על תל לכיש? זו ארצנו. עלו על התל! תהיו בתל הזה. תובילו את עם ישראל ותיירים מחוץ לארץ לעלות על התל. הרי היה פה סנחריב, הוא בא והחריב, הוא בא והלך - אנחנו פה. אחריו באו הבבלים, הם באו והחריבו, כבשו, אבל הם נפלו - אנחנו פה. אחריהם באו הרבה - אבל אנחנו פה, אנחנו כאן, פה, בחבל לכיש, בתל לכיש. זה בידינו, בידי מדינת ישראל, בידי העם היהודי ששב לארצו וקומם את קוממיותו.
ליד תל לכיש יש עוד חבלים רבים, אפי הזכיר אותם, יש גם תל גזר. שמעון החשמונאי אמר על תל גזר: "לא ארץ זרה כבשנו אלא זו ארצנו". אני רוצה שיהיו צעירים בתל גזר. אני רוצה לדבר על מורשת. אני רוצה לדבר על הארץ, אני רוצה לדבר על ארצנו, על ההיסטוריה שלנו. אין עתיד בלי העבר. קודם כל לבסס את העבר.
אז החלטה אחת שקיבלנו בדרך הנה היום, בעצירה הזאת: אנחנו נשקם את האתרים המרהיבים של המורשת היהודית, כאן ושם ובמקומות אחרים, ואני מבקש, יש לי בקשה: קודם כל, אני רוצה לראות פה הרבה יותר ילדים אף על-פי שהמספר מחמם את הנפש. יש פה היום כמה? 100 משפחות? בעזרת השם יהיו 400 בביקור הבא.
יש לי בקשה שהילדים האלה, הרב, יעלו על התל והם ילמדו, כפי שאני חושב שצריכים ללמד בכל בתי הספר, את השייכות שלנו והקשר שלנו לארץ הזאת. אנחנו לא פה במקרה. אמרתי שאין עבר בלי עתיד, אבל באמצע מחבר ההווה. והיו פה קשיים עצומים. אני חושב על הסבל ועל הטראומה הנוראה ועל העקירה, על בניין חיים, חיים שנהרסו באבחה והצורך לבנות אותם מחדש. אנחנו נבנה אותם, אתם כבר בונים אותם, ואנחנו נשלים את המלאכה. זו המחויבות שלנו.
אני ביקשתי היום רק דבר אחד: ביקשתי שההשלמה הזאת תיעשה כאן ועכשיו. אני מתייחס לזה באופן אישי, וגם בתוקף אחריותי כראש הממשלה, ועושים לידי באמת השרים וגם חברי כנסת. אנחנו רוצים להביא את הדבר לסיום. אנחנו רוצים להביא פתרונות לכולם, אבל פתרונות עכשיו. על-מנת שאנשים, ובייחוד הילדים, יידעו: זה ביתי, זה עתידי, זה מקומי, וזה נותן שקט נפשי, ומחזיר בחזרה את הדברים למסלולם הטבעי. אני מבקש את שיתוף הפעולה של כל אחד ואחד מכם על-מנת שנשלים את המלאכה מהר. מהר זה בטווח של חודשים, בוודאי בטווח של השנה הזאת, משום שאני חושב שצריך להמשיך הלאה בחיים והדבר הזה ניתן.
אנחנו לא יכולים להתכחש לשגיאות שנעשו במהלך ההינתקות, ולצערנו אנחנו רואים שמה שקיבלנו זה בסיס אירני. לא קיבלנו לא שלום, לא ביטחון. ספגנו אלפי טילים על יישובינו, מגן יבנה ועד באר שבע, בואך אשקלון ואשדוד, וכמובן שדרות. אנחנו לא מוכנים לקבל טילים על יישובינו. אינני רואה בזה שום דבר טבעי. לא טפטוף, לא זרזוף, לא גשם של טילים ולא ב"בודדת". ישראל איננה מוכנה לספוג טילים.
לכל ירי יהיה מענה. היה אתמול ירי - והיה כבר אתמול בלילה מענה. וראוי שידעו אויבינו שזו מדיניותנו. איננו מוכנים לספוג ירי טילים על יישובינו. וכדאי שהבהירות הזאת, החדות הזאת, תהיה ברורה לכל.
והדבר השני, אנחנו יודעים שנטישה חד-צדדית ללא הסכם, ללא סידורי ביטחון, ללא תמורה, ללא הדדיות, הדבר הזה רק מייצר הידרדרות. אנחנו מחפשים שלום, שלום אמת, שלום של הכרה, שלום שבו הצד השני מכיר בזכויות שלנו בארץ הזאת, בהיסטוריה שלנו בארץ הזאת, בזכות הלאום של העם היהודי למדינה משלו, לא על-מנת שמכאן תבוא הלגיטימיות של ההכרה בעינינו, אלא משום שזו הדרך היחידה להתחיל להנחיל לשכנינו את עובדת קיומנו וזכות קיומנו כאן.
כן, זו התביעה הראשונה והיסודית ביותר. והדבר השני - בנוסף לזכות, זה הביטחון. אנחנו חייבים להבטיח תמיד את סידורי הביטחון הראויים - ולא הרעועים - שמייצרים אחר כך את ההתקפה על יישובינו, על ילדינו. אלה שני דברים יסודיים שאנחנו עומדים עליהם בתוקף, ואני חושב שהדבר הזה הולך ונקלט בקהילה הבינלאומית.
אנחנו הולכים לפתח את האזור הזה. לא רק במובן של שיקום המפונים ובניית חיים חדשים כאן, דבר שמעורר השתאות. אני חייב להגיד, דוד חטואל, שאני התרגשתי עד דמעות לשמוע את סיפור השיקום שלך לאחר שהמרצחים רצחו את אשתך ואת ארבע בנותיך. והנה, הקמת משפחה חדשה עם לימור, יש לכם ילדים ואתם חיים באמציה ובונים בית בישראל. אנחנו נעזור לבנות את האזור הזה לא רק למפונים, גם ליישובים הוותיקים שנאחזו בקרקע הזאת. אנחנו נהפוך את זה לחבל ארץ שהוא לא רק מדהים ביופיו, אלא שיש לו יסודות איתנים בפריחה, בצמיחה, להבטחת עתידנו פה ובשאר החלקים של ארצנו.
אני רוצה להודות לכם על הרוח האיתנה, אני מבקש שתזמינו אותי לפתיחת בית הספר הנוסף בקרוב. תזמינו אותי - ואני אבוא.
שאו ברכה. תודה רבה לכם.
