רבותיי, משפחת זאבי, כבוד היו"ר, רה"מ, חבריי השרים, חברי הכנסת וכל הנכבדים שבאו הנה היום לכבד את זכרו של
רחבעם זאבי, גנדי.
הכרתי את גנדי רק בתקופת חייו האחרונה, שכן כהונתו בממשלת ישראל טרם נרצח היו גם הימים הראשונים שלי כשרה בממשלת ישראל. כמו רבים אחרים, רגע הישמע ההודעה עדיין מהדהד באוזניי, כאותו רגע שעד שקורה נראה שהוא בלתי יאומן, הרגע שבו רצחו טרוריסטים פלשתינים שר בישראל, אלה שפעלו מתוך כוונה לפגוע בסמל המדינה, כפי שמלווה אותי עד היום אותנו עד היום גם אותו מבצע נחוש שהביא ללכידתו של הרוצח.
היותו של גנדי סמל לא קשור בתפקידו הספציפי באותו רגע אלא במה שהיה גנדי של ארץ ישראל על כל חלקיה. גנדי של התנ"ך לא רק שהכיר את פסוקיו, אלא חיבר אותם חיבור היסטורי לכל רגב אדמה, גנדי של הערבות ההדדית - החברתית והדיסקית על הצוואר, מזכיר לנו שחיילים חברה לא שוכחת. בכל המובנים האלה היה גנדי סמל עוד טרם מונה לשר.
בעולם שבו אנו חיים אנו מורגלים לשפוט את הנהגת המדינה וראשיה לפי הדימוי שיש להם - לטוב ולרע. הדימוי יכול להיות השתקפות אמיתי של האור שמוקרן מפועלו של אדם, מעשיו, דעותיו ורעיונותיו לתמונה שלמה שלו כאדם. הדימוי גם יכול להיות תוצר של עדשה מעוותת או קצרת רוח או שטוחה כעומק דפי העיתון. ונדמה לי שאצל גנדי אפשר למצוא גם וגם דווקא בגלל מורכבותו.
על פניו, אני אמורה לייצג היום על במת הכנסת את היפוך משנתו של גנדי ואכן, כל אחד מאיתנו הגיע למסקנות שונות לגמרי ביחס למדיניות אותה צריכה ממשלת ישראל לנקוט אז והיום.
ביום הזה, כולנו, אלה שחלקו איתו אותו בית פוליטי כמו גם אלה שחלקו על דעתו, כמוני, מדברים ובמובן מסוים מתרפקים על זכרו של גנדי האדם - שהרי היה אדם משכמו ומעלה ולכל אחד זיכרונות אישיים ממנו, גם לי, שיש בהם רק טוב, וישרות דרך, דיונים של עומק ואומץ אינטלקטואלי - עומק לדון בדברים לגופם ולא רק על-פי מראיתם, ואומץ להגיע למסקנות ולאחוז בעמדות בידיעה שאינן מקובלות, בהבנה שיותקף עליהם ובדבקות של אמונה שזהו הדבר הנכון לעשותו, גם אם מסביב "יהום הסער" במובן השלילי של המילה.
אחרי מותו כל הדוברים בצדק מדברים על גנדי כפי שייזכר מעבר לסיסמא, אלא דווקא בעובדה כי חשב לטווח הארוך ולא על הכותרת של מחר, וכי מאהבת העם והארץ קיבל את החלטותיו וזה בעייניי הלקח החשוב שאנחנו צריכים גם להפיק לעצמנו היום.
גנדי ידע את הארץ הזאת, ההיסטוריה שלה, רגביה, דרך התנ"ך והשירה. הוא לא רק חי בה הוא חי אותה, לא רק רגלו דרכה על אדמתה אלא נפשו נמלאה ממנה. לאהבת הארץ הזו צורות שונות גם אם מסקנותינו אחרות ביחס לשמירה עליה כולה או חלקה.
הבית הזה ידע ויכוחים מרים. ולאור ההכרעות שעומדות בפנינו, אין לי ספק שהבית הזה יידע עוד ויכוחים מרים, קשים ונוקבים בעתיד, וזה תפקידנו לייצג איש את עמדתו עד שתיפול ההכרעה. כך או כך, במיוחד ביום הזה, דבר אחד צריך לומר לנו ולציבור, גם אם בוויכוח הנוקב הזה כל אחד מאיתנו בטוח בצדקת דרכו, כל אחד חייב לקבל את העובדה כי הצד השני בא אף הוא בידיים נקיות, מתוך ראיית טובת העם ואהבת הארץ הזאת גם אם מסקנותינו שונות והפוכות זו מזו.
רק בדרך הזאת נצלח את הצפוי לנו, ובעיניי, הצפוי לנו אינו רק איומים מבחוץ של אלה שאינם מקבלים את קיומנו כאן, מול אלה, כולנו צריכים להיות מאוחדים ולהילחם ללא פשרה כי אין דרך אחרת מולם. וביחדנ"אבק גם מול אלה שמנסים לשלול מאיתנו את הזכות הזאת שלנו להגן על ישראל ולהיאבק בטרור.
התובנה הזאת, שכל אחד מאיתנו בדרכו רואה את טובתה של מדינת ישראל, צריכה להיות חלק מההבנה הכללית של הבית הזה לצורך קבלת החלטות על ידנו שאינן נכפות מבחוץ.
אם יש דבר-מה בימים האלה, שבין רצח גנדי לרצח רבין, ומובן שאין כאן כל מקום להשוואה, שצריך לשמש אותנו כלקח, הריהו הדבר: בל נבחין בין איש לרעהו על-פי תיוגים של מחנות ודימויים פוליטיים, ונכיר באהבתו של האחר, גם אם הוא יריב פוליטי, לארץ הזו ובכמיהה לטובתה - אז נוכל לעמוד מול כל אלה שאינם חולקים איתנו, עם כולנו, את הרצון בהצלחתה של מדינת ישראל.
ומי ייתן והיכולת הזאת לראות את כל אלה, היכולת הזאת תתקיים בנו היום - ומבלי להזדקק לאירועים טראגיים מהסוג הזה.
רחבעם זאבי, יהי זכרו ברוך
