אדוני יו"ר הכנסת, שר המשפטים, השר איתן,
מכובדיי,
שוחחתי בשנים האחרונות עם רוב ראשי לשכות עורכי הדין בעולם. הרושם שנוצר אצלי, ולא מתפיסה אגוצנטרית, הינו שאצלנו חשים ומעוררים את המתח הזה, שבין משפט למשילות, יותר מכל מקום אחר, חברה אחרת, שיטת משפט אחרת. לא מצאתי מונחים כ"עריצות המשפט", "כנופיית שלטון החוק" או דומיהם, השגורים בפיהם של נבחרי ציבור או פשוטי-עם בחברות זרות.
האמת היא, שגם אצלנו אין "עריצות משפט" ואין שום "כנופייה". יש מטבעות לשון, שנועדו, בדרך-כלל, להציג עמדה ביקורתית בדרך צינית, כדי לבטא חוסר שביעות רצון מהחלטה משפטית או שיפוטית נקודתית. הבעיה היא, שכאשר הנקודה הופכת לאוסף של נקודות, לקו, נבנית בעקבותיו תזה שלמה. תזה זו זונחת לא פעם את העניין עצמו, ומופנית כלפי אדם, יועץ משפטי, שופט או גוף. לציבור, בדרך-כלל, נוח להזדהות עם ביקורת כנגד מערכת שופטת, אוכפת, רגולטורית, ונוצרת דה-לגיטימציה שקשה לקיים בסביבותיה תקינות שלטונית אמיתית, שלא לדבר על פיתוח נורמה חברתית וציבורית ראויה.
מנגד, אינני שותף לטענה, כי יכולת ביצוע נמוכה של משרדי ממשלה או חילופים תכופים של שרים ומנכ"לים מצדיקים פעילות בולטת במיוחד של שומרי הסף. בנוסף לכך, אכן שמעתי משרים רבים במרוצת השנים, גם כאלה שלא קוטלגו בין מבקריה הבולטים של מערכת המשפט בישראל, כי מימוש העשייה השלטונית נתקל בקשיים רבים עקב מעורבות יתר בלתי-מוצדקת של שומרי סף בכלל, ויועצים משפטיים בפרט. איני סבור, שניתן להתעלם מהעובדה, ששרים רבים חשים חולשה שלטונית בשל מגבלות שמציבים בפניהם יועציהם המשפטיים. לכן, יש צורך אמיתי לברר ולהבהיר מהי אכן מצוקה אמיתית ומוצדקת, ומהי לעומתה אמירה בעלמא, שמטרתה לעקוף את המשפט באמצעות הגבלת איש המשפט.
המתח בין המשפט למשילות טבעי וברור. במידה מסוימת הוא אפילו רצוי. אין באמת "שני צדדים". קיימות בעיות שאפשר וצריך לפתור אותן, ונכון לשקפן. למשל, התחושה בדבר מגבלות המשילות, הקיימת אצל חלק גדול מהעוסקים בעשייה. בנוסף לכך, אין הצדקה לסרבול, להיעדר גמישות ולסחבת על-ידי שומרי הסף. ככל שניתן, דווקא לוח הזמנים של המבצעים, ולא של היועצים, הוא שצריך לקבוע. כמו-כן, ייתכן שקיימות פרסונות בעייתיות וצריך לבדוק באופן בלתי-תלוי כל טענה המועלית כלפי שומר סף, שנראה שיש בה לכאורה ממש. עם זאת, המלחמה בשחיתות השלטונית איננה סיסמה, וכדי לסייע לה צריך לשמור על שומרי הסף ולהפנים מעשית את העובדה שהינם אנשי מקצוע ולא אנשים מטעם. תקופת כהונה של יועצים משפטיים לא יכולה להיות תלויה בשיקול דעתו של נבחר ציבור, וגם אין לאשר הארכת תקופה שנייה כזו בכפוף לחוות דעת שלטונית כזו או אחרת. אני מסכים, שנכון יהיה לקצוב תקופת כהונה של שומרי סף בכלל, ושל יועצים משפטיים בפרט. ההחלטה, האם חוות הדעת המשפטית בעניין כלשהו מחייבת, צריכה להיות מסורה ליועץ המשפטי לממשלה. אגב, רק לו, ולא ליועצים המשפטיים במשרדים הממשלתיים או ברשויות המקומיות, שבעת מצוקה יכולים להציף את המחלוקת בפניו.
היועץ המשפטי לממשלה צריך לשמש ערכאת ערעור מקצועית ברמה הבכירה ביותר, וזאת במקרים בהם קיימת מחלוקת עקרונית, שלא נפתרת, בין יועץ משפטי לשר או לראש עיר או לראש ראשות שלטונית כלשהי. אם היועץ המשפטי לממשלה קובע, שהמהלך בלתי-חוקי, יש לפעול על-פי הנחייתו. המצב הוא שונה, אם היועץ המשפטי סבור, שאין מניעה חוקית לפעול על-פי המוצע, אולם לו היה שם שיקול דעתו הביצועית במקום נבחר הציבור או הממונה היה נוהג אחרת. אני מניח, שנשמע פתרונות מעשיים לכך במהלך יום העיון, וראוי שיהיו כאלה.
נכון יהיה, בין היתר, לדון במעמדו של היועץ המשפטי כשומר סף, במידת עצמאותו המקצועית והמנהלתית, באופן יישובם של חילוקי דעות בין היועץ המשפטי לממונה עליו, בתהליך בחירתו של יועץ משפטי, במינויו ובאופן סיום כהונתו. גם סוגיית הפיצול האפשרי של סמכות היועץ המשפטי לממשלה קשורה קשר אמיץ לנושא הרחב של יום העיון.
מכל מקום, העניינים האלה הם שהובילו את יו"ר הכנסת, מזכיר הכנסת ואנוכי למסקנה, כי יש לקיים יום עיון משמעותי זה הבוקר. הכנס נערך בשיתוף כנסת ישראל ולשכת עורכי הדין בישראל, לראשונה מאז היווסדה לפני כמעט 50 שנה. אני מבקש לחזור ולהדגיש כי, בעיניי, לשכת עורכי הדין היא קודם כל ארגון ציבורי סטטוטורי ורק אחר-כך ארגון מקצועי. כך גם נראה ונשמע ייצוגה בכנסת. הסטטוטוריות של הלשכה, המטילה עליה אחריות רבה וחובות לא מעטים, מבדילה אותה מכל ארגון אחר, ואני מודה ליו"ר הכנסת ולמזכירה, שמכירים בכך.
אני מבקש שוב להודות בשם הלשכה למשתתפי הכנסת, ובאופן מיוחד לד"ר אילנה דיין שנאותה להנחותו, למנכ"ל הלשכה, עו"ד לינדה שפיר, לרכזת קשרי השלטון של הלשכה, עו"ד יעל גויסקי, לכל מי שסייע בארגונו של הכנס ומעל לכל, למזכיר הכנסת, עו"ד איל ינון, תוך ברכות ואיחולים רבים לרגל בחירתו לתפקיד היועץ המשפטי הבא של הכנסת.