ירושלים היא שלמה, היא אחת, והיא תישאר כזו

דניאל הרשקוביץ, שר המדע והטכנולוגיה רוברט רכניץ, יו"ר הכינוס הרב ידידיה אטלס, מנכ"ל הכינוס ראשי המשק והכלכלה חברי משלחת ארגון JINSA הסטונדטים הרבים שיש כאן מהאוניברסיטה העברית מתוכנית "מסע" אורחים נכבדים קהל נכבד, אני שמתי לב שבכינוס קיסריה לא מדברים על קיסריה, בכינוס הרצליה לא מדברים על הרצליה, אבל בכינוס ירושלים אני אדבר על ירושלים. אז בכינוס ירושלים אני אדבר על ירושלים. ישר ולעניין. אבל רגע לפני דבריי אני מבקש לומר משהו על המקום הספציפי הזה שבו אנו נפגשים, מספר קומות מעלינו, ספוגה הרצפה בדמו של שר בישראל, גיבור מלחמה, אלוף ואיש ארץ ישראל. לפני למעלה משמונה שנים (17.10.01) נרצח, כאן, השר רחבעם זאבי (גנדי). רוצחו יושב בכלא בישראל. כל עוד אני ראש ממשלת ישראל הוא ימשיך לשבת בכלא בישראל. אחת התשובות שלנו לרצח הנתעב היא שאנחנו מתכוונים להקים בקרוב אתר להנצחת מורשת גנדי, מורשת אהבת עם ישראל וארץ ישראל, בתיאום עם משפחת זאבי, איתרנו מקום ראוי לכך ואנחנו פועלים בנושא. זכרו שגנדי היה אדם שהמורשת היהודית, מורשת עמנו בארצו הייתה יקרה לו, הייתה המפה והמצפן שהדריכו אותו. אנחנו נביא ביום ראשון בישיבת ממשלה מיוחדת שנערוך במתחם תל חי, המקום שבו נורה טרומפלדור, לאישור הממשלה תוכנית מקיפה, הגדולה ביותר שנעשתה אי-פעם במדינת ישראל, להעצמת המורשת הלאומית שלנו, ולטיפוח השורשים שלנו. התוכנית הזו נקראת תוכנית "תמ"ר" - תוכנית תשתיות מורשת. אנחנו נחדש ונשקם מאות אתרים ארכיאולוגים ואתרים אחרים מתקופת הציונות. אנחנו נציל מאות אלפי פריטים בארכיונים שהיום הם מתכלים. מסמכים, סרטים, שירים, פיוטים, עדויות, צילומים. נקים שני שבילים לאומיים בארצנו - השביל ההיסטורי של ארץ ישראל שיקשר את האתרים הארכיאולוגים, ושביל החוויה הישראלית והציונית שיחבר את האתרים השונים, למשל האולם בתל אביב בו הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. הכינוס החשוב הזה שננעל פה הערב עסק במגוון נושאים - העלייה, הכלכלה, האיום האירני, האופק המדיני, היחסים עם ארצות הברית, הביטחון - למעשה כל נושאי הליבה הנוגעים להווה ולעתיד של מדינת ישראל. אבל הליבה של הליבה היא ירושלים. ירושלים היא בירת ישראל, ירושלים היא בירת העם היהודי, ירושלים היא שלמה, היא אחת, והיא תישאר כזו. החזון והיסוד שעליו קמה ועומדת מדינת ישראל, הוא הרעיון הציוני. השם הזה נגזר מהמילה ציון, וציון הרי היא ירושלים. כלומר החזון הציוני הוא חזון ירושלים. אפשר לומר "חלום ירושלים". חלום ירושלים בנה את תל אביב. הוא בנה את כל המדינה והארץ המתחדשת שלנו. הגעגוע לירושלים הביא לכאן את גלי העלייה מרוסיה, מתימן, מפולין, ממרוקו ומאתיופיה. אחד הדברים המרגשים ביותר זה לשמוע את סיפוריהם של עולים מאתיופיה שהלכו ברגל, איבדו בני משפחה, ועל שפתם המילה "ירושלים". להיות פה במפגש השנתי שלהם, לשמוע אותם, את קשר הדורות הזה שלא נמחק בשום מקום, לא באירופה תחת מתקפות נוראיות, ולא באפריקה, במקומות השכוחים ביותר, זה להבין את העוצמה של העם שלנו. חלום ירושלים היה מקור האנרגיה שהניע את החלוצים והלוחמים והאבות המייסדים של הצבא, המשק הישראלי, התרבות הישראלית והחברה הישראלית. ירושלים היא מזה שלושת אלפים שנה בירתו של העם היהודי, והיא מעולם לא הייתה בירתו של איזשהו עם אחר, רק שלנו. צאו מהאולם הזה ולכו שמאלה לכיוון הגבעה הצרפתית, ותמצאו את עצמכם ברחוב שבו גרים יחד יהודים וערבים בית על יד בית. שני רחובות מכאן לכיוון השני מתחברות זו לזו שייח' ג'ראח ומאה שערים. יש פה דו-קיום. לא הכל ורוד בירושלים. צריך להודות שלא כל הרחובות במזרח העיר נראים יפה כמו הרחוב הזה. צריך לעשות יותר להשוואת התנאים ורמת השירותים בין חלקי העיר. אני בהחלט מצדד במגמה שאני רואה אצל ראש העיר לתת יותר תשומת לב לטיפוח התשתיות ותנאי החיים של התושבים במזרח העיר, משום שזה חלק מהאחריות שלנו כריבונים בעיר שלנו. אבל בירושלים יש חופש גישה לכל אחד, חופש תנועה לכל אחד, חופש פולחן לכל אחד. דבר שהיה צריך להיות מובטח, ולא היה ניתן במשך מאות בשנים, והובטח רק כאשר ירושלים חוברה לה יחדיו שוב תחת ריבונות ישראלית. רק אז נפתח חופש הדתות לכל הדתות. תושבי ירושלים הערבים מבלים וקונים בקניון מלחה, ותושבי ירושלים היהודים קונים בשוק של העיר העתיקה. אבל אנחנו רוצים להעמיק את הדו-קיום ואת השלום בירושלים, וגם זה חלק מהחלום. זה נראה היום כמו חזון רחוק, אבל זה אפשרי, בתנאי שירושלים לא תחולק שוב ולא תדרדר למאבק בין סיעות ובין כיתות, ותשמש כמקום ומתחם למאבק אלים וטרור של צד אחד נגד השני. זה אולי נראה כמו חזון רחוק לחזק עוד יותר את הדו-קיום והשלום, אבל זה אפשרי. הרבה מאוד דברים שקיימים במציאות פה בישראל ובירושלים של היום, היו לא מזמן חזון רחוק, שרבים מאוד לא האמינו ביכולתנו להגשים אותם. בינתיים החזון הזה מאויים על-ידי עננים כבדים. מאיים עליו האיסלאם הקיצוני שראשו בטהרן והוא שולח זרועות תמנון בדמות חמאס וחיזבאללה וארגוני טרור אחרים, שמערערים על עצם קיומה של מדינת ישראל ומדברים בגלוי על הרצון להחריבה. זה לא רק איום על ישראל אלא על העולם כולו. זה איום על שלום העולם. וודאי שזה איום עלינו, אבל התחמשות אירן מאיימת על המזרח התיכון כולו ועל שלום העולם, מהרבה סיבות. הנה אחת מהן: יש מנהיגים של מדינות חשובות שאומרים בריש גלי בשבועות ובחודשים האחרונים: אם אירן תתחמש בנשק גרעיני, גם אנחנו נתחמש בנשק גרעיני. כשיחל מירוץ חימוש במזרח התיכון, מי יודע כיצד הוא יסתיים. התחמשות אירן בנשק גרעיני הוא איום על שלום העולם כולו. אלה דברים שאמרתי לנשיא סרקוזי, שהוא נשיא מועצת הביטחון בחודש הזה. אותם דברים אמרתי לנשיא אובמה כשפגשתי אותו בוושיגנטון, ולאחרונה כשדיברתי לפני ימים אחדים עם מזכירת המדינה קלינטון. את אותם הדברים אמרתי לאנגלה מרקל שראיתי אותה בביקור בגרמניה. אותם דברים אמרתי לסילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה. אותם דברים אמרתי לנשיא מדבדב במוסקבה ואתמול לראש הממשלה פוטין. אותם דברים אני אומר לכם היום - התחמשות אירן בנשק גרעיני זה איום על העולם כולו. מאז הקמת הממשלה בראשותי אנחנו עמלים כדי להנחיל את התפישה הזו ביתר שאת בתודעת העולם. אני מוצא אוזן קשבת בכל אחת מהמדינות ואצל כל אחד מהמנהיגים שהזכרתי בעניין הזה. אבל עכשיו שיש הבנה שאירן מתחמשת בנשק גרעיני, הוויכוח הזה תם. אם היינו לפני שנה במצב שהיה ויכוח האם פניה של אירן להתחמש בנשק גרעיני, האם זהו היעד של תוכנית הגרעין האירני, היום אין ויכוח על זה. ככל שאירן מתקדמת בתוכנית הזו, גם מתפוגג הויכוח כמה זמן עוד ייקח לה כדי להשלים את היעד. לא הרבה. לכן יש הבנה על אופי המשטר שנחשף בבחירות האחרונות. גם זה לא היה ברור, חשבו שזה משטר פופוליסטי פופולרי. לא פופוליסטי, ולא פופולרי. זה משטר ששנוא על-ידי העם. הם יכולים למלא כיכר באופן מלאכותי, אבל באירן יש עשרות מיליוני אנשים, והרוב המכריע שואף לדבר אחד - חופש מהעריצות הברוטלית הזו. נחשף אופי המשטר, נחשפה תוכנית הגרעין הסודית של המשטר. נחשפה הסכנה שמאיימת על המזרח התיכון כולו, ערבים ויהודים כאחד, ולא רק ערבים ויהודים. הכל נחשף. הכל ברור. עכשיו השאלה היא מה עושה הקהילה הבינלאומית מול האתגר הזה. קודם כל חייבת להיות הבנה. אבל אחרי ההבנה חייבת להיות מסקנה. ואחרי המסקנה חייבת להיות פעולה של הקהילה הבינלאומית. הם דנים עכשיו בסנקציות. דיברתי על סנקציות עם כל המנהיגים שנפגשתי עמם. ציטטתי בפני כולם את דבריו של הלל הזקן מלפני כאלפיים שנה: "אם לא עכשיו אימתי". אם לא יטילו עכשיו סנקציות חריפות על אירן מתי יטילו אותן? עוד שנה? עוד שנתיים? מתי? אם לא עכשיו אימתי? אני אומר עכשיו. סנקציות רדודות, ממוסמסות - איזה ערך יהיה לזה? מה המטרה של הסנקציות? המטרה היא להשפיע, להביא את הממשל הזה להפסיק את תוכנית הגרעין. אם לסנקציות לא תהיינה שיניים איזו השפעה תהיה להן? לסמן "וי" שעשו סנקציות? השעה מאוחרת. צריך סנקציות חריפות עכשיו. אני אגיד לכם מה זה סנקציות עם שיניים. זה מכלול של דברים, אבל זה חייב לכלול סנקציות בתחום האנרגיה. הכלכלה של אירן בנויה רובה ככולה משוק האנרגיה, מייצוא וגם מיבוא של אנרגיה. אם הסנקציות יכללו מניעת יצוא של נפט, ולא פחות מזה, יבוא של תזקיקי נפט הכלכלה האירנית תיעצר. לכן סנקציות חריפות כוללות צעדים נגד ייבוא תזקיקי דלק לאירן, ונגד יצוא. הדבר הזה, אני מבטיח לכם, ישפיע. אני לא יכול לומר בוודאות שזה יצליח, אבל אני יכול להגיד בוודאות שסנקציות מרודדות, חלשות, ממוססות, גם אם יוטלו, הן לא יעשו את העבודה. שילוב של מה שאמרתי כאן, סנקציות בתחום האנרגיה, זה דבר אחר לגמרי. אם לא עכשיו אימתי? עכשיו. סנקציות חריפות כולל נגד ייבוא תזקיקי נפט ויצוא נפט. אני מקווה שהקהילה הבינלאומית תתעלה על הרגע. אני מקווה שהם יבינו את גודל הרגע, את הרגע ההיסטורי הזה שבו המדינות האחראיות בעולם, שהבינו כבר את גודל הסכנה, את הזמן הקצר העומד לרשותם, יעשו את הדבר הנדרש. מנהיגים נדרשים לקבל החלטות קשות ברגע ההכרעה, כי אחרת הם לא צריכים להיות מנהיגים. כשאני דיברתי על האיום האירני לפני 14 שנים כשנבחרתי בפעם הראשונה לראשות ממשלת ישראל, הוזמנתי כעבור שלושה שבועות לנאום בפני שני בתי הקונגרסים בוושינגטון, אמרתי אז שהאיום הגדול שעומד בפני האנושות ובפני המדינה שלי זה הניסיון של אירן להתחמש בנשק גרעיני. אני זוכר אז, לפני 14 שנים, שהרבה גבות הורמו. היום הגבות כבר אינן מורמות. היום כולם יודעים. עכשיו נראה מה הם עושים. זוהי השאלה החשובה ביותר שאני יכול להעלות כאן היום בכינוס ירושלים, בירתו הנצחית של עם ישראל, לנצח ישראל, ונצח ישראל אף פעם לא ישקר. תודה רבה לכם.