"להתאים את נמלי ישראל לקליטת אוניות ענק"

למשבר העולמי שהיה ב-2008 יש השפעות שאנחנו רואים היום: בעקבות ההפסדים הגדולים שספגו חברות הספנות, הן מנסות להקטין הוצאות בדרכים שונות. אחת מהן היא שימוש באוניות גדולות יותר, כדי להקטין הוצאות. האוניות המוזמנות בשנים האחרונות במספנות בעולם הן אוניות של 10,000 - 18,000 TEU. 300 אוניות בגודל כזה צפויות להיות בשימוש בעולם תוך 3 שנים (לשם המחשה, זה מקביל להיקף הסחר בין סין לאירופה). כאשר מדברים על משבר צפוי בשנה הקרובה, ברור כי מגמת השימוש באוניות גדולות תלך ותתחזק. למעשה, תוך שנתיים אי-אפשר יהיה להוביל מטענים בקווים העיקריים ממזרח למערב באוניות שגודלן פחות מ-10,000 TEU. הבעיה היא שנמלי ישראל אינם מותאמים לקלוט אוניות גדולות אלה. גם אם יחפרו את תעלת המים העמוקים המתוכננת, יוכלו להיכנס בה אוניות עד 9,000 TEU. אוניות בנות 11,000 - 12,000 TEU, שהופכות לאוניות הסטנדרטיות להובלת מכולות, לא יוכלו להיכנס לנמלים בישראל. החברות המגיעות היום לישראל כבר בונות אוניות עד 18,000 TEU. כבר היום ישנן חברות המביאות את המטענים המיועדים לישראל לנמל פורט סעיד, ומשם באוניות הזנה קטנות יותר לישראל, שגם הן כבר בסדר גודל של 4,000 TEU. כדי להתאים את נמלי ישראל לקליטת האוניות הגדולות, דרוש סכום של כשני מיליארד דולר בכל אחד מהנמלים. אני מבין את אנשי האוצר שמתקשים לאשר השקעות בסדר גודל כזה. הם עסוקים במתן מענה לדרישות המחאה החברתית, כפי שהוצבו, בשלב ראשון, על-ידי ועדת טרכטנברג. הם נדרשים לתת מענה לצרכים ביטחוניים, בין אם בישובים המופגזים בדרום ובין אם לאיום האירני, כבר עכשיו השמיכה קצרה מדי לכל הצרכים הדחופים. הם אינם רואים בהשקעה בנמלי ישראל צורך דחוף. כפי שאמרתי, אני מבין את אנשי האוצר. מבין - אך לא מסכים. איני יכול לקבל גישה של "כיבוי שריפות בתקציב המדינה. ואני מבקש להדגיש כאן: אנו מחזקים ידי משרד התחבורה במאבקיו נגד הביורוקרטיה התכנונית וגופים אחרים שעושים את כל שניתן על-מנת למנוע הרחבת עורק החמצן למדינה.לממשלה צריכה להיות מדיניות, ומדיניות נקבעת על-ידי הקצאת כספים. ראייה קצרת טווח וקצרת ראות של הצרכים, אולי תחסוך היום, אך תעלה לנו ביוקר תוך זמן לא ארוך. במדינה ש-99% מסחר החוץ שלה עוברים בדרך הים, ואין לה אפשרות חלופית של הובלה יבשתית, המשמעות של נמלים שאינם יכולים לקלוט אוניות גדולות, היא הצורך להיעזר בנמלים גדולים (נמלי HUB) באזור. נמלי ישראל יהפכו לנמלי קצה שוליים, שמגיעות אליהם אוניות הזנה, נושאות את המטענים שנפרקו בנמלים הגדולים. שיטה זו תייקר את ההובלה לישראל, שכן היא תחייב הובלה בשני כלי שייט ופריקה וטעינה כפולה. וזאת עוד לפני הארכת לוחות הזמנים של הגעת סחורות ויציאת סחורות מישראל, תוך סיכון יכולת התחרות של מפעלים בישראל בגלל לוחות הזמנים שיתארכו. רק להמחשה: בזמן אירועי כיכר תחריר במצרים, חיכו מטענים לישראל על הרציפים בפורט סעיד כשישה שבועות. ההערכות הן שתוספת העלות של ההובלה באוניות הזנה לישראל תהיה כחצי מיליארד דולר בשנה, כלומר, תוך 8 שנים ישלם המשק הישראלי סכום השווה להשקעה הנדרשת להתאמת הנמלים לאוניות הגדולות, וינציח את נמלי ישראל כנמלי קצה. יהיו חברות ספנות שיחליטו לגבות מחירי עתק על קיום קו של אוניות קטנות יותר לישראל. אחרות עלולים להחליט לוותר כליל על מטענים ישראלים. וודאי שהחזון עליו דיברו במשך שנים, להפוך את ישראל לנמל HUB שישרת את מדינות האזור- הולך ונמוג. ואל לנו להתעלם משינויים נוספים שחלו במשק הישראלי ובמשק העולמי: יותר ויותר ייצור שנעשה פעם בישראל, עובר למדינות אחרות, שעלות הייצור בהן נמוכה בהרבה. מוצרים חיוניים להתנהלות תקינה של חיי היומיום בישראל מיוצרים היום מחוצה לה. אם בעבר היה עלינו לוודא שלארץ יגיעו מטענים כמו דלק או בשר, כיום רשימת המוצרים המיוצרים בחו"ל, ארוכה הרבה יותר. נמלי ההזנה הגדולים באזור נמצאים במצרים, בלבנון, בסוריה ובטורקיה. האם אנחנו באמת רוצים להיות תלויים במדינות אלה כדי לקבל את המוצרים החיוניים לישראל ולאזרחיה? (פנייה לנמלי שטעון רחוקים יותר תכפיל את עלות תוספת השימוש באוניות הזנה. האוניות הגדולות כבר מפליגות בים התיכון - ואינן מגיעות אלינו. המספנות בעולם בונות עכשיו את ציי העתיד, שיתבססו על אוניות גדולות. למעשה, אנחנו כבר מעבר לדקה התשעים. העבודות להעמקת הנמלים עתידות לארוך שנים לא מעטות. גם אם יחליטו עכשיו על ההשקעה בנמלים, נראה את התוצאה רק ב-2018. כלומר: עשר שנים כבר הפסדנו. יש להקצות עכשיו את הכספים הדרושים - ויפה שעה אחת קודם. לא, טעיתי - יפה דקה אחת קודם.