אדוני היושב-ראש, הנשיא פרס, ראש הממשלה, חברי הכנסת הנכבדים, חברי הסגל הדיפלומטי, שרים, גבירותי ורבותי, שלום.
כבוד גדול הוא לי להיות מוזמן לדבר בפני הגוף העליון של הדמוקרטיה הישראלית. בשבילי, כנשיא הרפובליקה של קרואטיה, זו הזדמנות בעלת משמעות מורכבת וחשיבות רבה. היא מחייבת רמה גבוהה של רגישות ואף אחריות. האם תחושות אלה מחייבות יותר מפאת העבר או מפאת העתיד של ארצי, וכפועל יוצא של יחסי קרואטיה עם היהודים או יחסי קרואטיה וישראל? תשובתי היא: מבחינה זו, ראוי שהעבר והעתיד ישולבו זה בזה בלי למחוק או לטשטש אותם בהווה, בתבונה ובטוב, באהבת האמת, באהבת השלום והפיוס.
צדק ופיוס עוברים כחוט השני במחויבות הפוליטית שלי, בחיי ארצי שחושלה במלחמה. רגישות, אחריות, צדק ופיוס - החוויה הרצחנית של מלחמות הפכו את העקרונות האלה של האתיקה הפוליטית שלי לחיוניים וחריפים יותר וחידדו אותם יותר בנימתם כנגד מכאובי הלבבות הפצועים של היחיד והרקמה המצולקת של החברה לאחר המלחמה. וזו ההזדמנות הנכונה, המקום הנאות, לבחון אותם שוב, והפעם אל נוכח הרגע המחריד של השואה.
לפני כמה שנים, במקום הזה ממש, ביטא קודמי את צערו העמוק על הפשעים שנעשו נגד היהודים במהלך מלחמת העולם השנייה בטריטוריה של הישות הקוויזלינגית שנקראה "מדינה עצמאית של קרואטיה". דבריו עזרו להמס את הקרח; הם נתנו תמריץ חשוב ליחסי קרואטיה-ישראל. מה שאומַר היום אינו מיועד לשאת חן או להמס קרח, כי אין קרח בינינו כידידים. מה שאומר מיועד להפוך את האמת לבהירה וגלויה לעין.
כן, היתה תנועת מחתרת אנטי-פאשיסטית בקרואטיה. כן, כל הנשיאים בני זמננו היו אנטי-פאשיסטים. אני עצמי בנו של אחד הפרטיזנים של טיטו. אבל כן, האמת היא, בהתחשב בנסיבות הסוטות באירופה, אחד המשטרים המחרידים והפושעים של משתפי הפעולה עם הנאצים באירופה צמח והתקבל גם בתמיכה וגם מתוך הזנחה פזיזה בתוככי העם הקרואטי, במוח המעוות של ה"אוסטשה". לא-ארים - סרבים, יהודים, הרומה-הצוענים וגם המתנגדים ל"אוסטשה" - צריכים למחות אותם מעל פני האדמה. האכזריות שלהם היתה איומה, פשעיהם היו מזוויעים.
אך לא די בכך. אנחנו יודעים את זה, שוב ושוב עלינו להתמודד עם העובדה המביכה שלהוציא את המחתרת האנטי-פאשיסטית המפוארת, היו אלה מבני עמנו אשר התארגנו בצורה שיטתית כדי לבצע פשע מחריד נגד האנושות, אפשרו לנחש הארסי להתגנב מתוך לב האומה כדי לחסל את הסרבים, היהודים ואחרים, רק בגלל מי שהם ומה הם מייצגים. עלינו להתבונן אל תוך לבנו ולהשלים עם הכתם השחור בהיסטוריה ובתרבות הפוליטית שלנו. עלינו לדעת שעכשיו הנחש נחלש, אך הוא עדיין שם. הוא שם, עמוק בלבותינו, במקום שמתחיל הפיוס האמיתי. עלינו לזכור תמיד ועלינו לחיות יחד עם הקורבנות בתחום הזיכרון. זאת האחריות שלנו, כי על הילדים שלנו לדעת מה טוב ומה רע, מה צודק ומה אינו צודק. שם מתחיל הצדק.
וכאן אני ניצב לפני הפרלמנט של המדינה היהודית, וחשוב יותר - בפני בני קרואטיה, וחד-משמעית אני מתנצל, ואני מבקש מניצולי השואה ומכל הקורבנות: סליחה.
גבירותי ורבותי, עכשיו העתיד המצטייר לפנינו הוא הזדמנות. רגישות ואחריות, צדק ופיוס אינם במשמעותם רק להודות בחטאים ובעשיית רע ולהגיש התנצלות. יש גם לתקן את האי-צדק ככל שניתן. למעשה, כמובן שום דבר אינו פשוט. הביזה הפלילית, השוד של נכסי קורבנות השואה במלחמת העולם השנייה - אחריהם באו לדאבוננו אותו הבוז של הקומוניסטים המהפכנים לרכוש פרטי. התהליך של הדה-נציונליזציה עד כה התייחס רק לקורבנות ה"דיס-אפרופריאציה" הקומוניסטית. היקף העוולה שנעשה הוא כה עצום, שאי-אפשר לעשות צדק עם כולם, אולם זה יהיה אך צודק אם קורבנות השואה ייכללו גם הם בתחיקה הקרואטית של השבת נכסים לבעלים. אני משוכנע כליל שהתיקונים לחוק שיוכנסו בקרוב חייבים לכלול גם את קורבנות השואה, אותם או את יורשיהם או קהילות מקומיות, ודרכי ההשבה או הפיצוי, מן הראוי שיוענקו גם להם.
גבירותי ורבותי, נחזור נא לעתיד. במהלך היומיים האחרונים של ביקורי בישראל, שתי המלים שחזרו ונשנו לעתים קרובות, שוב ושוב, היו "שלום" ו"שיתוף פעולה" - שלום לישראל ושלום לפלסטין, שיתוף פעולה בין ארצותינו. מן הניסיון למדנו ששלום אינו אפשרי אלא אם כן הצדדים מתמודדים עם המציאות. למדנו שאין אפשרות לשלום בלא פשרה. בעולם הקטן, בעל התלות ההדדית היום, לא צריכה להיות דיכוטומיה קלאסית בין מנצחים למפסידים. אם אנו רוצים שישרור שלום, כולם צריכים להיות מנצחים, אחרת לא ייכון שלום. פתרון שתי מדינות לשני עמים למשבר ישראל צריך לכן להתחיל ולהסתיים בהכרה הדדית: במדינה יהודית בישראל - של הפלסטינים, ובמדינה פלסטינית - של מדינת ישראל. למדנו לקח כואב, ומחובתנו להזהיר: החלום להשמדת אחרים מסתיים בחיים של חלום בלהות. אלפי שנות חוכמה מצטברת של עם ישראל, שידע להתגבר על משברים, מחזקים את ביטחוננו שתדעו איך להגיע לשלום בר-קיימא. יש לתפוס את "קאירוס", קרי את הרגע הנכון, כשהוא חולף על פנינו ביעף.
קרואטיה אינה גדולה ואף אינה חזקה. שלא כמו ישראל, אין לנו אחריות מכרעת בעיצוב העולם, אך לאחר שחושלנו במלחמות אנו ניצבים לצד השלום, שבו כולם מנצחים. בשנה הבאה קרואטיה עומדת להצטרף לאיחוד האירופי. ישראל, שחותרת לשלום, עומדת לקבל עוד ידידה ובעלת-ברית באיחוד האירופי. קרואטיה בחרה זה עתה ממשלה חדשה. מכלול ההזדמנויות הוא למעשה מיוחד לנו, ועלינו לתפוס יחדיו את התנופה.
הוסכם בינינו שיש לקדם את שיתוף הפעולה. קרואטיה מעריצה את ישראל על שהצליחה ליצור את אחת הכלכלות המבוססות-ידע המצליחות בעולם. אנו מבקשים ליהנות מנס הידע הישראלי, ואנו נעשה כמיטב יכולתנו להפוך את שיתוף הפעולה בתחום הכלכלה המבוססת-ידע לחלק ככל האפשר.
אנו מצפים להגדלת השקעות ישראליות, והוסכם בינינו שיוסרו מכשולים ביורוקרטיים כדי לסלול את דרכם של משקיעים מישראל בקרואטיה. אנו מציעים ידידות ושותפות לטובת העתיד של מדינותינו ובני עמינו. תודה רבה.