באתי מירושלים בהזמנת הנשיא פוטין לאירוע מיוחד זה.
זהו אירוע מרגש. לעמי. לארצי. ולי באופן אישי.
הורי נולדו ברוסיה.
בביתנו דיברו יידיש, עברית ורוסית. אמי שרה לי ברוסית.
והשיר שאהבה היה:
טוֹלְ-קַה גְלַיא-נֵייט נַאד מַאסְ-קְבוֹ-יוּ אוּטְ-רַה וֵשְ-נֵ-יֵה, זַא-לַא-ציַצַה פַא-מַא-לֵיינְ-קוּ אַב-לַא-קַה. בכניסה לכאן, זיכרונות ילדותי הציפו אותי וקולה של אמי התנגן בליבי.
באתי לכאן כנשיא מדינתו של העם היהודי.
עם עתיק יומין שידע עצמאות וחווה חורבן, שהתענה בגלות והתרומם בתחיה.
באתי כדי לומר באזנכם, ובאוזני העם הרוסי - תודה.
תודה על אלף שנות הכנסת אורחים.
אלף שנות קיום שרוסיה הגדולה העניקה לעמי הקטן.
זו תודה היסטורית שגם אם צמחו בה שערות שיבה, היא נותרה רעננה. יש בה שפע של אורות למרות צללי פוגרומים. תופעה אנושית מרגשת. הנשמעת כאגדה.
רוסיה הגדולה, רחוקה גיאוגרפית מארצי, ושונה תרבותית מעמי, איפשרה את קיומו וזהותו על אדמתה.
רוסיה קבעה ליהודים תחומי מושב, שבהם יכלו לקיים חיי קהילה, בתי ספר עבריים, ישיבות תורניות, עיתונים וספרים ביידיש ובעברית.
וב-1804 פורסם "חוק היהודים" שהכיר בהם כעם וכדת. רבים מבני עמי נולדו כאן. גדלו כאן. התחנכו כאן. רוב החלוצים והבונים שהקימו את מדינת ישראל עלו מארצכם. למדנו: וֵלִיקַאיה רַאסִיה, פירושה וֵלִיקַאיה דוּשָה.
גדולתה של רוסיה כגדולת נישמתה.
נכבדיי,
בבוא הטירוף הגדול ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית, הטירוף הנאצי, היה זה העם הרוסי שלחם נגדו בגבורה שאין דומה לה.
כשלושים מיליון אזרחי ברית המועצות, מספר שאין דומה לו בהיסטוריה, איבדו את חייהם. הם הצילו את העולם מהרס מחריד.
הנאצים רצחו כשליש מעמנו, ששה מיליון יהודים. ומהם כמיליון וחצי ילדים, שהומתו באש, בתאי גזים ובמשרפות אדם.
גבורתו של הצבא האדום ובני בריתו הנחיתה את המכה המכרעת על ראשם של הנאצים והביאה פדות לעולם, לאדם, לעם היהודי.
קהל נכבד,
מייד לאחר שהנשיא פוטין נבחר מחדש הגיע לבקר בישראל.
הוא הסיר את הלוט מעל האנדרטה לזכרם של לוחמי הצבא האדום.
עמדנו שנינו דום. נרגשים מאוד.
הצדענו ללוחמים שהביאו ניצחון לעמיהם וחירות לעולם.
כחמש מאות אלף חיילים יהודים שירתו בצבא האדום.
כמאתיים אלף מהם נפלו בקרב.
ו- 160,772 מהם זכו באותות הצטיינות.
בתפילתנו אנו אומרים: "אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים.."
נכבדיי,
המוזיאון הזה הוא הצהרה אדירה של סובלנות. לאנשים. לחירותם.
ומוצג היסטורי דרמטי ועז, לגדולת האדם, גם לחולשותיו, הנפרד בגאון מהעבר וצועד בתקווה לשערי העתיד.
אשר לעתיד, הקומוניסטים רצו לתקן את העולם.
לשחררו מדיכוי אישי. מאפליה מעמדית. ממלחמות לאומיות.
יהודים האמינו שיביא קץ לאנטישמיות.
הציונות רצתה לשנות את העם היהודי, לשחררו מתלות בחסדי זרים ומהיותו מטרה לאנטישמיות.
לשוב להיסטוריה כעם החורש את אדמתו, ומגן על ארצו, ומעלה את כושרו המדעי.
למרות אי הסכמה שבין שתי הגישות תמכה ברית המועצות בהקמת מדינת ישראל. תודה.
לקשרים הדיפלומטים, הכלכליים והמדעיים התווספו יחסי תרבות ייחודיים בינינו.
כי תרבות רוסית זורמת בעורקיה של ישראל. ותרבות יהודית שזורה בתרבותה של רוסיה.
אין עוד מוזיאון בעולם המשקף היסטוריה שאין דומה לה במקום אחר.
תמיכת הנשיא פוטין בו. תרומתו האישית. מרגשת אותנו מאוד.
באתי לכאן בשם מדינת ישראל והעם היהודי כדי להודות על הקמתו. ועל מרקם היחסים הנדירים בינינו.
תודה גם לרב ברל לזר ולרב אלכסנדר בורודה על סיועם.
נכבדיי,בישראל חיים למעלה ממיליון דוברי רוסית. וברחבי ברית המועצות לשעבר מתפללים כמיליון אנשים בעברית.שתי לשונות שקירבה רגשית ביניהן. ושבועה משותפת בליבם.
לא עוד רצח. לא עוד גזענות. לא עוד טירוף פוליטי. לא עוד ערעור שלום העולם.
נכבדיי,המזרח התיכון נמצא בתקופת מעבר. בין סכנות העבר לבין סיכויים לעתיד.
למען קיומה - ישראל ערוכה ביטחונית. ולמען עתידה - היא ערוכה לשלום.
על השלום עם מצרים ועם ירדן, נשמור כעל בבת עיננו.
ועל חידוש המשא-ומתן עם הפלשתינים עלינו לפעול בדחיפות.
הבסיס לשלום בינינו - קיים. שתי מדינות לאום לשני העמים שיחיו בשכנות טובה.
הוא מקובל על שנינו. ונתמך על-ידי רוב מדינות העולם.
הוא הכרחי ואפשרי.
אנחנו עם קטן. ולוֹ חלום גדול.
לבנות מדינת מופת, ולהשתתף ב"תיקון עולם". למען עולם ללא הרג, ללא פחד, ללא עוני, ללא אפליה.
מפינתנו אנו צופים לעבר העמים הגדולים.
אנו מאמינים שמתחת לחילוקי הדעות ביניהם משתרע מכנה משותף כדי למנוע מצללי האתמול להעיב מחדש על השחר שעלה לאחר המלחמה. לאחר השואה.
שחר שהאיר אז לכל ילוד ללא הבדל גזע, דת או לאום.
ולאחר מבולי דם, ידענו להתלכד ולגדוע סכנות חדשות בעודן באיבן.
החרבות הישנות העלו חלודה. אך מנפנפי החרבות המיושנים נותרו. הם מצטיידים עתה בנשק מודרני, רב הרס. הם מאיימים מחדש על כל אדם. על כל רעיון שאינו לרוחם.
זה גורם להשקעה רבתית בחימוש, למרות שהנשק כשלעצמו לא יביא גאולה.
ברצון היינו מפנים אותה או לפחות חלק ממנה לאלה שאין להם. ולעבר אלה שאיחרו להיכנס לעידן המדע, ביודענו שהמדע בכוחו לסייע ליציאה מעוני ולכניסה לצמיחה.
כיהודים לא נעצום עין לאיומי השמדה שהופיעו מחדש.
לא רק אנחנו, איש אינו רשאי לעצום עינו משליטי אירן המכחישי שואה ומבשרי שואה.
העם האירני אינו אויב שלנו. האיבה באה מהנהגה המעדיפה שליטה ומזניחה קידמה.
היא טוענת שהדת אוסרת יצור נשק גרעיני, והיא מפתחת נשק גרעיני.
היא טוענת לחירות ומפלה נשים. היא טוענת לצדק ויורה במפגינים. אומרת שלום ויוצרת טרור.
אזרחי אירן, שוחרי חופש. ומשועבדים לשיגעון גדלות, המטיל אות קין על תרבותם העתיקה.
העוני והדיכוי שהוטל עליהם אינם צו אלוהי, הם סטייה של מנהיגים.
בעמדה זו איננו לבד. אני מודע שזו עמדתה של רוסיה.
רוסיה מילאה כבר בעבר תפקיד מכריע בהצלת העולם.
וגם היום מחכה לה תפקיד דומה כלפי המחר.
אנו מתפללים שנשיא רוסיה
ולדימיר פוטין, ונשיא ארצות הברית שנבחר מחדש זה עתה,
ברק אובמה, ישלבו ידיים כדי לשים קץ לטרור, ולאיומים האפלים.
ישחררו את האנושות משפיכות דמים וזריעת יאוש.
ממרום גילי וניסיוני למדתי שהבלתי נראה לעין הוא לפעמים זה הנושא את החבוי במעמקי האדם.
נכבדיי, רוסיה בעידן המדעי הנוכחי שלה יודעת שרמת המדע קובעת לפעמים יותר מכוח צבאי.
גם הכוח הצבאי תלוי ברמה המדעית.
מדע לא ניתן לכיבוש. ובכוחו להביא ניצחונות גם ללא מלחמות.
המדע השיג בעשרות שנים, יותר ממה שהשיגה החקלאות באלפי שנים.
קרוב לוודאי שבעשור הבא יגיע המדע למחוזות חדשים ומהפכנים.
האדם יודע ליצור מוח מלאכותי ואינו יודע כיצד פועל מוחו שלו. הוא זר לעצמו. ייתכן שבעשור הבא הוא ידע גם כיצד לשלוט במוחו, ולהגותו בדרך הנכונה.
נכבדיי,המוזיאון הזה עשוי להרחיב את הדיאלוג שבין שתי ההיסטוריות הדרמטיות שלנו, שעברן עשיר וצימאונם גדול לעתיד אנושי באמת.
למדנו כלכלה כדי להבין את המצוי. הקשבנו לנביאים כדי ללמוד את הרצוי שטרם קיים.
ישראל היא הוכחה שחזון נבואי צודק יותר מחשבון כלכלי.
נבואתו של נביא אחד, הנביא ישעיה, מתדפקת עדיין על דלתות חיינו ומוסיפה לאתגר את המין האנושי: "וכיתתו חרבותם לאתים ולא ידעו עוד מלחמה".
נבואה זו הגשמתה תלויה בנו, אני נוטה להאמין שבכל אדם חבוי נביא עלוּם, המשפיע לא פחות מהחשבון הקר. המוזיאון הזה מעיד על כך.
