כנסת נכבדה,
תפישת עולמי עוצבה בשני אירועים טרגיים מכוננים. אותו ערב ארור בכיכר הייתי שם. בלילה בו אויב מבית ניסה לכבות את ניצוץ התקווה לשלום. בלילה בו ויכוח אידיאולוגי הפך לטראומה לאומית שלא תעזוב אותנו לעד. כשהאיר השחר על הלילה הנורא הזה, נשבעתי שאעשה הכול כדי שרוח דבריו של רבין תמשיך להדהד עד להבשלת תהליך מדיני שיביא לקץ הסכסוך האלים ורוויי הדם בינינו לבין שכנינו.
כמעט בכל יום ב-11 השנים האחרונות, אני חושבת על חברתי הטובה - חן פלד-קינן שאיבדה באותו יום את היקר מכל, את בתה הקטנה בת השנה וארבעה חודשים, סיני, ואת אמה רותי, בפיגוע רצחני של מחבל שפל שהחריב את עולמה. פצע פתוח שלא יירפא לעולם.
הייתי איתה ברגעים הקשים בהם התבשרה על האובדן. הייתי קשובה למחשבותיה על המדינה שבגדה, ללבטיה על שלום עם אויבים מרים, ועל המחיר שאנחנו משלמות כדי לחיות כאן. הבטחתי לעצמי ולה כי אעשה הכול, בכל שעה ובכל מקום אליו אגיע, על-מנת להבטיח עתיד בטוח לילדים של כולנו. אנחנו חיים במציאות של סבבי אלימות ומסרבים למצוא את הדרך להפסיקם.
לא ניתן להשלים עם מצב בו אזרחים חיים תחת חרדה מתמדת מפני נפילת טילים ואזעקות "צבע אדום". אי-אפשר להמשיך במעצרים מנהליים במחשכי הלילה, בענישה קולקטיבית, בסגרים, במחסומים ובהפרה מתמשכת של זכויות אדם. סיום הכיבוש הוא המפתח למדינה שוויונית, בריאה, צודקת ומשגשגת. עימות צבאי נוסף עם הפלשתינים הוא עניין של זמן, והחשש מהתרחבות העימות אל שטחי הגדה המערבית הופך למוחשי עם כל יום נוסף של כיבוש ודיכוי.
אסור לנו להיכנע לדמגוגיה ולפחדנות של אלו המבקשים להנציח את הסכסוך, של אלו הטוענים באופן גלוי כי נועדנו לחיות על חרבנו. מתוך אינטרס ישראלי מובהק לחיים בשלום, אנו מחויבים לסגת מהשטחים הכבושים ולתמוך במדינה הפלשתינית.
בשנתיים האחרונות קמה כאן מחאה, צעקה חברתית. מאות אלפי בני אדם יצאו לרחובות וביקשו לשנות את המציאות. וזו לא הייתה צעקה חד-פעמית. חזרנו לקחת אחריות על המדינה. רואים את זה ברוח ההתנדבות המתחדשת, ביוזמות החברתיות הרבות שקמות, מקומיות וארציות. אזרחיות ואזרחי מודל 2013 הם אזרחים ערים, מודעים ומעורבים.
ממשלת ישראל נוהגת במדיניות כלכלית-חברתית הפוגעת בחלקים רחבים מהחברה הישראלית. התפישה הכלכלית לפיה כוחות השוק החופשי והצמיחה הכלכלית יאפשרו חיים ברווחה לכולם נכשלה. אי-השוויון הכלכלי מעמיק, ועמו מקצינים הפערים החברתיים. חלוקת המשאבים של הכלל באופן לא שוויוני יוצרת פערים בין עניים לעשירים, שוחקת את מעמד הביניים, והופכת רבים מהם לנזקקים.
ההפרטה פוגעת קשות במערכות הרווחה, הבריאות והחינוך, מה שפוגע נואשות בחוסנה של החברה הישראלית. מדינת ישראל חייבת לחזור ולקחת אחריות על איכות החיים של אזרחיה. את זה לא ניתן להשיג באמצעות הפרטות או עבדות קבלן, ובפרט לא באמצעות תקציב או מיסוי שמשמרים – ואף מגדילים – את הפערים בחברה ודורסים את המוחלשים.
כל הדברים הללו הם חלק בלתי נפרד מתפישת עולמי הפמיניסטית. משום שמדינה שמדברת ביטחון ומטפחת עוני, דוגלת בשוק חופשי ומייצרת תעסוקה פוגענית, חברה שמפלה כל מיעוט פוליטי, מגדרי, לאומי, תרבותי או עדתי,
ממשלה שמפקירה את ביטחוננו הקיומי-חברתי, היא ממשלה פוגעת בנשים. נשים בישראל הן שקופות ומושתקות. הן חסרות במוקדי הכוח ובהנהגת המדינה, בממשלות נטולות נשים, בכנסת בה הרוב באוכלוסיה מיוצג במיעוט מושבים, בצוותי משא-ומתן להרכבת הממשלה, לתהליכים מדיניים ובקבינטים הממשלתיים. כולם כמעט נטולי נשים.
הדרת נשים בישראל מובילה פגיעה ישירה בביטחוננו האישי, אם על-ידי השלטת הונם של בעלי האמצעים על אפלייתן של נשים בשוק התעסוקה ובביטחונן הסוציאלי; אם בהפקדת מעמדן האישי בידי מוסדות דת אשר נשלטים בידי רבנים גברים ואם על-ידי יחס סלחני כלפי פוגעים ומטרידים. ובמיוחד אלה אשר מנצלים לשם כך את מעמדם הציבורי, בין אם הם נשיאים, שרים או יועצים בכירים.
הדרה ממוקדי הכוח מובילה גם להדחה אל שולי החברה. מדי שנה נסחרות ונסחרים בזנות עשרות אלפי נשים, נערות ונערים, וגופם מופקע מרשותן ומוצע לכל דורש. ההגנה מפני אפליה חייבת לכלול גם הגנה על-רקע נטייה מינית, כמו גם על-רקע זהות מגדרית. קהילת הלהט"ב זכאית להיות מוגנת מפני הסתה המובילה לפשעי שנאה, כר פורה למעשי אלימות על-רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. יש לאפשר לארגוני הקהילה השונים נגישות שווה למשאבי המדינה, להכיר בתא המשפחתי האלטרנטיבי ובמורכבות הקהילה עצמה.
בהזדמנות זו, אני רוצה לברך את הציבור כולו לרגל יום המשפחה שחל השבוע. את כל המשפחות, כולל אלו של בני זוג מאותו מין, משפחות יחידניות, משפחות של בני דתות שונות. המין האנושי נבדל ביכולתו לבחור, וזכותנו לבחור את מי לאהוב ועם מי לחיות את חיינו. המשפחה מסמלת את כוחה של אהבה בין נשים ואנשים, ולכל אחד ואחד יש את הזכות לבחור את האופי וההרכב המשפחתי הרצוי לו. לכולם ולכולן יש את הזכות להינשא על-פי רצונם ובחירתם.
אלה הם האתגרים האמתיים העומדים בפנינו. ההתמקדות בשוויון בנטל ושינוי שיטת הממשל יוצרות טשטוש של הבעיות האמתיות בחברה הישראלית. לא גיוס חרדים ולא העלאת אחוז החסימה הם הפתרון לבעיות הקיומיות של החברה הישראלית. הרבה תקווה תולים בממשלה החדשה שבדרך. אני וחברי במרצ לא נהיה חלק מהממשלה הזו. לנו אין ספק כי נתניהו מרכיב ממשלה שתאפשר לו למשול, אך לא להוביל. ממשלת שרידות פוליטית, ולא ממשלה אמיצה שתפרוץ דרך.
זאת תהיה ממשלה שבין חבריה פעורה תהום אידיאולוגית בלתי ניתנת לגישור. כי הרי מה משותף בין יעל גרמן ל
אורית סטרוק? בין
יאיר לפיד ל
אלי ישי? בין איילת שקד לעופר שלח? בין
עמרם מצנע ו
עמיר פרץ? ל
דני דנון ולמשה פייגלין? זו תהיה ממשלה שהולכת לעבר שום מקום. ממשלה שתנציח את הקיבעון והקיפאון בהם אנו נמצאים מזה שנים ארוכות. אני קוראת מכאן לראשי הסיעות שעומדות להיכנס לממשלת נתניהו, הציבו את חידוש התהליך המדיני בראש דרישותיכם הקואליציוניות. דרשו כי תהליך זה יתבצע במתווה של יוזמת הליגה הערבית, אשר משמעה פיוס היסטורי בין ישראל לעולם הערבי.
אני מסתכלת על הכנסת הנכנסת ולא יכולה לשכוח את ניסיונות החקיקה הגזעניים והחשוכים של הכנסת היוצאת, חוקים שמקומם הרחק מבית מחוקקים דמוקרטי במדינה שוחרת שלום. אני מצפה מהכנסת הנכנסת לעצור את הרדיפה הפוליטית של נשות ואנשי המחאה, לבלום את ניסיונות החקיקה לפגיעה בחופש הביטוי ובפגיעה בעצמאותו של בית המשפט העליון. במקום זאת, עלינו להוות דוגמה ולהיאבק בתופעת הגזענות. גזענות נגד ערבים, עולים ומהגרי עבודה. עלינו להוביל לחקיקה מהירה שתכביד באופן ניכר את הענישה על גילויי גזענות ופשעי שנאה מכל סוג. בין אם אלה אוהדיה של קבוצת כדורגל, רבנים המטיפים לא להשכיר דירות לערבים או להעסיקם, מבצעי פעולות "תג מחיר" ונבחרי ציבור המתייחסים לקבוצה אתנית כמחלה סופנית. כל אלה אינם נענשים די ואינם מוקעים מן החברה.
חברותי וחברי חברי הכנסת, אני יודעת דבר בוודאות – ממשלה רחבה כפי שמבקש נתניהו, משמעה כנסת חלשה המחויבת להסכמים קואליציוניים. אתגרים עצומים עומדים בפתחה של הכנסת החדשה. אתגרים שנדע להתמודד אתם רק באמצעות פוליטיקה של שיתוף פעולה וכבוד הדדי. נבחרנו כי לאזרחים נמאס מהייאוש, והם דורשים שינוי ותקווה. אל תיכנעו. לכו עם צו מצפונכם והיושר האישי שלכם. אנחנו יכולים להוביל יחד חקיקה מתקדמת, נאורה, פלורליסטית, שתטיב עם כל חלקי העם.
אני באופן אישי מתחייבת כי השקפת עולמי, אשר התעצבה באירועים רבי משמעות, תאיר את דרכי הפוליטית. אני וחברי לסיעת מרצ, חברות וחברי הכנסת –
זהבה גלאון, אילן גלאון,
ניצן הורוביץ, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג – נפעל להביא לכך שישראל תהיה מקום טוב יותר לחיות בו עבור כולן וכולם. מקום שאנחנו גאים וגאות לשאת את שמו. מקום של שוויון, אחווה ושלום.
