ידידי פרנסואה, ברוך תהיה

כבוד נשיא המדינה, אישי, שמעון פרס מכובדי יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, כבוד נשיא המדינה, המדינה של צרפת, ידידנו, פרנסואה הולנד, ובת זוגו ולרי טריירוואלייר, שרי ממשלת ישראל, שגריר צרפת בישראל וחברי משלחת הנשיא, חברי הכנסת, אורחים ואורחות יקרים, אדוני נשיא צרפת, ידידי, פרנסואה הולנד, ברוך בואך לירושלים. ברוך בואך לבירת העם היהודי מזה 3,000 שנה. מדינת ישראל כולה מלווה את הגעתך אלינו ברגשי אהדה, ברגשי ידידות כנים, אמרת אתמול שאתה חבר אמיתי של ישראל, אני מסכים. אנחנו מודים לך על תמיכתך האיתנה במאמצינו לבצר את ביטחון ישראל ולבסס שלום אמת עם שכנינו. אנו מוקירים את עמדתך, שנשק גרעיני בידי אירן יהווה סכנה לא רק לישראל אלא לעולם כולו. אדוני הנשיא, אתמול בהגיעך לארץ אמרתי שתרומתה של צרפת לתרבות האנושית היא כבירה, והיא אכן כזו. פילוסופים כדקרט ומונטן, אנשי מדע כלבואזיה ולפלס, אינציקלופידיסטים כדידרו וולטר - אני יכול להגיד לך את זה באופן אישי, כי אבי היה עורך האינציקלופדיה העברית והוא לא חדל לדבר על תרומתם, אנשי תורת המדינה, כמונטסקייה ודה-טוקווויל, חוקרי רפואה כלואי פסטר ומארי קירי, סופרים כויקטור הוגו ואמיל זולה, אמנים כמו רנואר ורודן, והרשימה נמשכת ונמשכת - איזו תרומה לאנושות. אבל, מעטים יודעים את תרומתה הייחודית של צרפת לציונות. כתבתי בזמנו על כך שהתמיכה בציונות מצד המדינות הראשיות בעולם התחילה בתחילת המאה ה-20, הייתה מעוגנת בראייה חדשה של העם היהודי, שהתפתחה בעקבות תקופת ההשכלה והמהפכה הצרפתית. אלה הבליטו את הזכויות הטבעיות ואת החירויות של כל בני האנוש. ז'אן ז'אק רוסו, מגדולי החושבים והוגי הדעות של תנועת ההשכלה במאה ה-18, רוסו הבחין היטב במצבו הייחודי של העם היהודי. היהודים, הוא כתב, מציגים בפנינו מצב חריג: אתונה, ספרטה ורומא כלו ועברו מן העולם ועמיהם נעלמו מתחת פני השמש, אבל ציון לא איבדה את ילדיה. ורוסו, שדגל בזכויות לכל, טרח אז להוסיף את המשפט הבא - הוא אמר: לעולם לא אאמין שאני מאזין לטיעון רציני של היהודים כל עוד אין להם מדינה חופשית, בתי ספר ואוניברסיטאות משלהם, שבהם יוכלו להתבטא ולהתווכח ללא חשש - רק אז נוכל לדעת מה יש להם לומר. בדברים האלה רוסו היה בין הראשונים שהתנו את החירות האישית בחירות הלאומית, והתפישה הזאת הלכה והתגברה במאה ה-19 - שרק שיקומה של הלאומיות היהודית במולדת היהודית יביא לפתרון אמיתי לבעייתו של העם היהודי, הוא יחזיר את היהודים למצב נורמאלי, לא רק כאומה אלא גם כיחידים, בדיוק כפי שחשב רוסו. גם נפוליאון, כך אומרים, היה שותף לרצון לראות את היהודים חוזרים לארצם, לפחות כך האמינו ראשי הציונות שציטטו את האמירה המיוחסת לנפוליאון בשנת 1799, כשצבאו עמד במרחק של 40 ק"מ מירושלים: "עורו היהודים, הגיעה השעה לתבוע את קיומכם המדיני כאומה בין האומות". הגישה הזאת התחזקה אחר כך על-ידי סופרים צרפתים, משוררים צרפתים, שביקרו בארץ, כמו המשורר הצרפתי הידוע לה מרטין, שכתב בהתרגשות רבה, אני חייב להגיד: "זו יהודה, זהו המקום של העם היהודי". אדוני נשיא צרפת, יו"ר הכנסת הזכיר בצדק את ההשפעה של משפט דרייפוס והאנטישמיות הגואה בסוף המאה ה-19 כאחד מהגורמים שהניעו את הרצל לציונות המדינית, אבל לא פחות חשובה הייתה השפעתם של הגורמים החיוביים ליהודים כמו אמיל זולה, שיצא בתוקף נגד האנטישמיות, ונשיא צרפת קלמנסו שתמך בהתלהבות בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל בוועידת ורסאי ב-1919. זו הייתה גם גישתו של העיתונאי הצרפתי המופלא אלבר לונדר. לונדר ביקר בארץ ב-1929, אחרי שעבר בקהילות היהודיות הרבות באירופה, והוא ראה את הדלות של היהודים במזרח והוא ראה גם את חוסר הביטחון שלהם במערב. לונדר הגיע לארץ והוא כתב: מי שעוזב את בני אברהם בקרפטים או על נהר הויסלה ו-15 יום אחר כך נוחת על חופו המזרחי של הים התיכון, מגלה שהם נעשו בניו של תיאודור הרצל, הוא יודע טעמה של תדהמה. היה היה יהודי שחלם חלום, הוא ראה כיצד אחיו האומללים קורעים את שלשלותיהם, ממריאים, חוצים את הים ונחים בשינוי קלסתר על אדמת האבות - הם היו עבדים, עתה יהיו בני חורין. בנפשם תתחלף הבושה בגאווה. הביטחון יתפוס את מקום הפחד, וכל אחד מהם יוכל לצעוק מחלון ביתו:" אני יהודי, זו תהילתי". לונדר, שהוא אולי גדול העיתונאים שהקימה צרפת בזמן החדש, בוודאי במאה העשרים, הוא היה חד עין, והוא זיהה גם בבירור ב-1929 את עומק ההתנגדות הערבית ליישוב היהודי המתגבש בארץ ישראל. הוא מבקר בתל אביב, משוטט ברחובות, מתפעל ממה שהוא רואה, והוא כותב: ב-1908 לא היה פה אף בית. ב-1929 כמעט 5,000. 'אבנך ונבנית', הוא כותב, 'נכתב על סמל העיר' - ואז הוא מוסיף: 'מיום הנחת האבן הראשונה, ענה הערבי: אהרסך ונהרסת'. אני מזכיר לכם ידידיי, שלא היו אז, ב-1929, מה שמכנים היום התנחלויות. רצונם האמיתי של אויבינו היה לסלק אותנו מתל אביב, בעצם מכל מקום בארץ הזאת. ובכן הם לא הצליחו - לא לסלק אותנו מתל אביב ולא להרוס אותה. הם לא הצליחו למנוע את הקמתה של מדינת ישראל, אך משהוקמה המדינה הם לא חדלו מלנסות להשיג את יעדם. וכאן, אדוני הנשיא, נעזרנו בצרפת - בתקופת המחתרות, לפני קום המדינה, בשנים הגורליות הראשונות לחייה, צרפת עמדה לצדנו. אני חושב שמי שיכול להעיד על כך טוב יותר מכל אדם היום, זה נשיא המדינה שלנו, שמעון פרס, שהיה לו חלק מרכזי בטיפוח היחסים בין ישראל לצרפת. מאז אותן שנים היו עליות ומורדות ביחסינו, אבל אני חייב להגיד שמעולם לא נתערער הקשר היסודי בין עם ישראל לצרפת. אדוני, נשיא צרפת, בבית הזה אמרתי מספר פעמים שאני מקבל את פתרון שתי המדינות לשני העמים, וזאת במסגרת שלום אמיתי לסיום הסכסוך, בצד הסדרי ביטחון איתנים לישראל. לא כל חברי הכנסת בבית מסכימים לדבריי אלה, אבל לגבי דבר אחד רובנו מאוחדים: כדי שהשלום יהיה אמיתי, עליו להיות דו-סטרי. אי-אפשר לבקש מן היהודים להכיר במדינת לאום פלשתינית, מבלי לדרוש מהפלשתינים להכיר במדינת הלאום של העם היהודי. אדוני, נשיא צרפת, לפני שעות אחדות נפגשת עם ראש הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס. אני קורא לו מכאן היום: בוא נשבור את הקיפאון, בוא לכנסת ישראל, אני אבוא לרמאללה. עלה על הבמה הזאת והכר באמת ההיסטורית. ליהודים יש קשר קרוב ל-4,000 שנה לארץ ישראל. היהודים הם עם בעל זכות להגדרה עצמית. בשלום אמת יסתיימו כל התביעות של הפלשתינים כלפי מדינת ישראל, לרבות תביעות לאומיות על שטחה וריבונותה של המדינה. אדוני הנשיא, שלום אמת הוא שאיפתו של כל אחד ואחד בישראל, וזה כולל מאות אלפי דוברי צרפתית שעלו לארץ - הם מהווים חלק אינטגראלי מהמדינה שלנו, מהחברה שלנו, מהכלכלה שלנו, מכל תחום. הקהילה הזאת תרמה תרומה עצומה לביסוסה של מדינת ישראל ולהבטחת עתידה. בניה ובנותיה מקיימים קשר הדוק עם אחיהם ואחיותיהם, בני הקהילה היהודית הגדולה בצרפת. לצערנו, הקהילה הזאת בצרפת צריכה להתמודד היום עם התנכלויות אנטישמיות. ואני יודע, ידידי פרנסואה, שאתה פועל בנחישות ובהתמדה וללא לאות נגד התופעה הזאת. אתמול ביקרנו יחד ב"יד ושם" ואני ראיתי את ההתעמקות שלך וההתרגשות שלך מול מצגי הזוועה. אני זוכר גם את ביקורנו המשותף והמרגש בטולוז, אחרי הטבח הנורא בבית הספר היהודי שם. אני רוצה לומר כאן שוב: שום ניסיון להפחיד אותנו, או להשמיד אותנו, או לעקור אותנו מכאן - שום ניסיון כזה לא יצלח. מדינת ישראל חזקה, עם ישראל חי. ידידי פרנסואה, ברוך תהיה בארצנו. Bienvenue à la Knesset Bienvenue à Jérusalem