אדמונד יקירנו,
פגשתי בך לראשונה לפני קצת פחות מעשרים שנים עת מוניתי לשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בתל אביב ואתה אז ראש הרכב ערעורים וראש הרכב פשעים חמורים. ראיתי לפניי איש זקוף-קומה, בעל חיתוך דיבור מתון ושקט ועיניים תכולות וצלולות. ראיתי לפניי שופט אשר כבר בהתרשמות ראשונה לא ניתן שלא להבחין בהתנהלות האצילית המאפיינת אותו, המעוררת כבוד והערכה מצד כל הסובבים אותו.
לאחר שזכיתי לשבת לצידך בדיונים משפטיים אשר בהם כיהנת כראש ההרכב - הן בבית המשפט המחוזי הן בבית המשפט העליון - נגלו לעיניי בכל פעם מחדש גם יתר סגולותיך המיוחדות ואכן היית אדם יחיד ומיוחד. איש תם וטהור שתוכו כברו, שנאה דורש ונאה מקיים, איש חכם ועניו המחויב לתפקידו והמקדיש לו את מלוא זמנו ומרצו.
חשוב לומר שמעולם לא זכית באור מן ההפקר, כל מה שהשגת בחייך השגת בעבודה מאומצת וקשה בזכות היכולות יוצאות הדופן שבהן ניחנת ובזכות כישוריך האינטלקטואליים המופלגים. אף שהסתופפות בחברה ורקימת קשרים לא אפיינו אותך, זכיתי לקשור עימך ידידות נפש אמיצה וקרובה שהתרחבה והייתה לקשר אמיץ גם בין שתי המשפחות שלנו. ראיתי את הדאגה, החום והאהבה שבהם עטפת את כל בני משפחתך - את אמך זכרה לברכה, את בנותיך אורלי ואלה, את סימה אשתך הטובה ואת נכדותיך שהביאו הרבה אור ושמחה לחייכם.
היית איש מאמין וירא שמיים אך ניתן לומר עליך כי שפיטתך אומנותך. אהבת את מלאכת השפיטה והפרישה ממנה הייתה קשה לך. אכן היית רב-אומן כשופט. פענחת את סוד הקיצור בכתיבה מבלי שיחסר בהחלטותיך דבר הדרוש להכרעה ובלא שייגרע משהו מן החמלה האנושית ומאהבת הבריות שכה אפיינו אותך.
כל המספידים שטוו קווים לדמותך הדגישו את הענווה המופלגת שאפיינה אותך והדבר הוא בבחינת הידוע שאינו טעון הוכחה, אך בכל זאת ראיתי להזכיר כאן היום החלטה שנתת עוד בשנת 2004 כאשר הועבר לטיפולך עניינו של מערער מסוים בפלילים שהגיש בקשה לקיום משפט חוזר. לאחר שהבקשה הועברה לטיפולך הגיעה אליך בדואר תעודה שאותה שיגרה "עמותת צדק צדק תרדוף" ובה דברי שבח והערכה והבעת אמון בך כמי שצפוי לפסוק בעניינו של אותו מערער וכמי שיעשה משפט צדק. ומה עשית אתה עם קבלת אותו המסמך? החלטת, לאחר התלבטות, לפסול את עצמך מלהוסיף ולדון בתיק זה וכתבת שם "בניגוד להשקפת אותה עמותה אינני סבור כי אני ראוי לתודה או הערכה על פועלי כשופט. מאידך-גיסא, חוששני שמשלוח התעודה נועד להשפיע על דרך הטיפול בבקשה" (מ"ח 8093/04). החלטה קצרה זו שלך מגלמת את תמצית אישיותך המיוחדת - ענווה לצד יושרה ללא פשרות בכל עניין ועניין.
אדמונד, לכתך בטרם עת היא אבדה גדולה למשפחתך היקרה והמסורה שכה אהבת - סימה אשתך הטובה, בנותיך אורלי ואלה, חתנך ונכדותיך - ואבדה גדולה לא פחות לעם ישראל. משפחתי ואני איבדנו חבר יקר. אתה בליבנו ותחסר לנו מאוד.
