חידון התנ"ך הוא לבו, שורש תמציתו, של יום חג העצמאות. בירושלים, בירת הנצח, מתכנסים נערים ונערות מארבעת קצות התבל ושרים שיר הלל לתנ"ך.
פסוקי התנ"ך יתגלגלו על שפתי המתמודדים כשיר ששר אוהב לאהובתו. סימפוניה שלמה המחברת מילים לפסוקים ושברי מידע לסיפור מופלא.
שאו עיניכם לבימה וראו את נס הקמת המדינה היהודית. בירתה היא מושא חלומותיהם של נערים ממדינות רבות, מכל היבשות: מאוסטרליה, מוינה, מדרום אמריקה, מסקנדינביה, מארה"ב, מאסטוניה, מרוסיה, מאוקראינה ועוד.
על לימוד התנ"ך כתב
דוד בן-גוריון:
- ..."חינוך עברי אינו כרוך בלימוד השפה בלבד. חינוך עברי פירושו גם היכולת להעביר את יצירות המופת היהודיות הגדולות של כל הדורות. ראש וראשון הוא, כמובן, התנ"ך. גולת הכותרת של גאונות היצירה היהודית ומקור האמונה ותורת המוסר של עם ישראל. התנ"ך הוא ... מסמך הזהות היקר של העם היהודי, בן לוויתם בכל נדודיהם.... בתנ"ך ימצא כל יהודי, דתי ככופר בעיקר, את מקורותיו, שורשיו ההיסטוריים והמוסריים".
הפכו את התנ"ך למצפון ולמצפן. אין הוא ספר ככל הספרים. אין מקומו בארון כי אם בצקלונכם. על ספר הספרים להיות יוצא ובא, יחד אתכם, בשעה שאתם תרים את הארץ, הולכים לאורכה ולרוחבה, לכל חבל ארץ סיפור ומסר עמוק בצדו. קחו אותו למקום העבודה, למדו ממנו דיני מסחר הוגן. בואו אתו הביתה; למדו כמה חשוב לכבד את ההורים וכמה נוראה היא מלחמת אחים. גשו לפינת הרחוב; פגשו את האחר הפוחד להלך לאורם של הזרקורים ולמדו מהתנ"ך איך ראוי לנהוג בגר, ביתום ובאלמנה.
לכו עם התנ"ך, כי בו תמצית התבונה, הערך, הטוב. פעם אחר פעם הוא יסייע לכם לחשב מסלול חדש. ספר התנ"ך הוא האמנה החברתית הראשונה; עשרת הדיברות מעצבים בגאונות ובפשטות את מרקם היחסים שבין אדם לאדם, בין אדם למשפחתו, בין אדם למקום. התנ"ך אינו ספר סקטוריאלי. הוא אינו נחלתם ומורשתם של דתיים או חילוניים, של תושבי הארץ או של יהודי התפוצות.
אל לאיש לנכס אותו, לצמצם אותו. משרד החינוך יעשה כל שביכולתו כדי לחבר את התנ"ך ללבבות, כדי להפכו לדרך חיים, לאורח חיים, כדי לתת לו מקום של כבוד בשעות ובימים שבהם מתגבשת ומתעצבת זהותם של המתבגרים. אני קורא לבני הנוער בישראל לצרף את התנ"ך ל"ציוד האישי" שלהם.
השנה החידון עוסק במנהיגות ובמקומה בחיינו.
משה רבינו, גדול המנהיגים, היה "כבד פה וכבד לשון". האם תוכלו להעלות על דעתכם מנהיג שמתקשה בדיבור? קשה לראות מנהיג המתקשה בדיבור. זאת ועוד: על משה נאמר "והאיש משה ענו מאד". האומנם?! אבל למשה רבנו היה מקצוע. הוא היה רועה צאן. הוא ידע איך מוליכים את הצאן בסיוע של ...חליל. הוא ידע שניגון יכול להניע, להוביל ממקום למקום. מקל הרועים שימש אותו לעתים נדירות. החליל היה כלי ומהות. הוא ניגן והן הלכו. הוא קרה להן והן באו.
גדולי הרוח אינם זקוקים לפירוטכניקה כדי להנהיג; מנהיגות אמתית נקנית בעוצמה שבשקט ובתחושה המוענקת לעדר כי יש רועה היודע לנווט.
מנהיגות עם ניגון. מנהיגות שאינה חובטת, שאינה מכה, שלא רק מוכיחה. מנהיגות שיודעת לאהוב. ובעיקר - מנהיגות שצופה פני עתיד.
"דע לך שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד משלו.
דע לך, שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו,
ומשירת העשבים
נעשה ניגון של רועה."
לכל מנהיג ניגון, לכל אזרח שיר. מנהיג טוב היודע לגרום לאזרחי המדינה לשיר יצרף את כלל השירים לניגון כולל ומקיף.
כל אחד מנהיג, לכל אחד ניגון, וכולכם מוזמנים ללמוד לנגן בחליל.
חג שמח.
