לא רק הילדה האדומה עם שתי הצמות שאלה "למה". עיתונות סוף השבוע עסוקה רק בדבר אחד: למה, או יותר נכון, איך זה קרה, העסק ביש הזה, ומי נתן את ההוראה? לדעת
נחום ברנע, זאת התקשורת. אלו הם הרינונים הפרלמנטרים. אם היו מאפשרים לבוז'י ולביבי לנהל את המגעים בשקט, ייתכן שהחתונה הלא הכי קוהרנטית הזו, הייתה יוצאת לדרך. אבל לא, במפלגת העבודה החל, לשיטת נחום ברנע, קרנבל הצטדקות, טהרנות, וגלגול עיניים לשמיים, של מי ששומרים נגיעה מביבי:
"מעולם לא שיחקה התקשורת תפקיד חשוב כל כך במהלך פוליטי כמו הפעם", מסביר ברנע:
"באפליקציית הניווט שלו הוא (ביבי) רשם הרצוג. ואז באו הפקקים, קודם במפלגת העבודה, עם יחימוביץ' ומרגלית ורוזנטל ושפיר ואחרים, ואחר כך בליכוד... נתניהו שבר בבת אחת ימינה".
במילים אחרות, לשיטת נחום ברנע, הכל בגלל התותחים, שרעמו: כשהתותחים רועמים הבוז'ות מודחות מבית ראש הממשלה הגדול (ואם יבנה מעון גדול יותר, אז בית ראש הממשלה יהיה גדול יותר). אם במפלגת העבודה לא היו פוצחים בקינת צדקנות, עוד היינו שרים פה שיר לשלום.
ואגב, סתם למקרה שתהיתם, מה הייתה ההזדמנות המדינית הנדירה שבוז'י דיבר עליה (וזה לא ג'ובים), בוז'י מסביר, וברנע מצטט:
"קיבלנו מסרים על התארגנות אזורית ענקית, שמטרתה להגיע להסכם עם ישראל. קמה שורה של שליטים ערבים צעירים, דור חדש שלא ידע את הפחדים של מובראק או המלך חוסיין. אני מדבר על מרוקו, מצריים, ירדן, סעודיה, האמירויות. מדינאים מהמערב היו מעורבים ביוזמה. היא כללה היענות של ישראל ליוזמת השלום הערבית. אני ידעתי עליה: נתניהו ידע".
ואכן, יוזמת השלום הסעודית היא אייטם מ 2002, אבל וינטאג' זה במודה ותמיד אפשר להחזיר עטרה ליושנה, או להתעורר באיחור של 14 שנה. מוטב מאוחר ועם שעטנז פוליטי (בוז'י-ביבי), מאשר לעולם לא.
