"השבוע אירעה התפתחות מדאיגה במחנה הרפובליקני, המעידה על אפשרית שגם התמיכה הרפובליקאית בישראל עלולה ליפול קורבן לאנדרלמוסיה החברתית והפוליטית האוחזת בארה"ב בשנה האחרונה של כהונת הנשיא
ברק אובמה", מבשרת קרולין גליק את בשורת האיוב. מסתבר, כך לפי גליק, כי האחים קוך, התורמים המרכזיים של ממשל אובמה, וכן של הממשלים השמרניים הקודמים, ואשר מושכים בחוטים בפוליטיקה האמריקנית, החליטו, השבוע, להיכנס למדיניות החוץ, אשר ממנה, עד כה שמרו מרחק.
ומהי גישתם למדיניות החוץ? בדלנות:
זו אותה בדלנות שבשנות השלושים והארבעים אפשרה לשואה לקרות, כותבת גליק. לשיטתה זו "האסכולה המתבודדת שכרתה ברית עם אנטישמים גלויים", אסכולה אשר למזלנו הרב נסתם עליה הגולל עם המתקפה היפנית על פרל הרבור.
פרופ' וויל רוגר, אשר עובד עבור האחים קוך, לפי קליק, זימן כנס הנוגע לבחינה מחדש של מדיניות החוץ של ארה"ב. היו שם מומחים רבים וטובים, לכאורה, קשת של עמדות - בעד ונגד מדיניות חוץ אקטיבית או פאסיבית, מעורבת או מתבדלת של ארצות הברית.
למרבה הצער, כל משתתפי הכנס היו תמימי-דעים כשזה נגע לגישה אנטי-ישראלית במדיניות החוץ, בין משום שחלק מן המשתתפים סבורים כי ההתערבות, אם צריכה להיעשות, צריכה להיעשות לטובת הפלשתינים, ובין אם משום שחלקם חושבים שארצות הברית צריכה לשבת בצד ולצפות בנערים מן המזרח התיכון "משחקים לפניה", מבלי לנקוף אצבע.
בעוד שמרבית הפרשנים של עיתוני סוף השבוע רואים במינוי ליברמן למשרת שר הביטחון כ-האסון, בהא הידיעה, של המצב הביטחוני העתידי במדינת ישראל, הם עוצמים עיניהם מן האסון האמיתי המתקרב - תפנית חדה במדיניותה חוץ של ארה"ב, כי מי שמושך שם בחוטים הוא לא הנשיא - אלו התורמים שמזרימים חמצן, במנות גדושות, לכל מערכת בחירות שם.
