"בעולמו של הכייס המנומס, למלים אין שום משמעות. הן הבל פה ותו לא. אוויר חם. הוא הבטיח שלא יישב בממשלה צרה, והתיישב בה. הוא התחייב שלא יצטרף לקואליציה שנשענת על מפלגות לא ציוניות, והצטרף לממשלה שתלויה בחסדי
יהדות התורה. הוא הבטיח לטפל במתווה הגז, אבל לא הבטיח לקיים. הוא הצהיר שישמור על מערכת המשפט, ואז הפקיר אותה בידי ה"רפורמות" של איילת שקד והבולדוזר של מוטי יוגב. הוא מתנגד בתוקף לתקציב דו-שנתי, אבל יתגייס בקרוב להעביר אותו".
זהו כתב האישום של אורי משגב, כלפי
משה כחלון, האשם, לשיטתו, במחדל שבשתיקה, בתוצאה של כניסת
אביגדור ליברמן לממשלה, תוך סילוק משה (בוגי) יעלון;
משגב מייחס לכחלון "תפיסת עולם של פקיד, לא של מנהיג פוליטי", וטוען שכחלון, או לפחות חברי מפלגתו, כגון השר להגנת הסביבה, אשמים בשתיקתם ובהסכנתם הפסיבית עם ה"עסק ביש", ששמו ליברמן בממשלה.
אותו משה כחלון שהצטייר, לאחר המהפכה החברתית, כ"לוחם חברתי", זנח עד מהרה את האג'נדה שלו, לשיטת משגב, לטובת שותפות כנועה וצייתנית בקואליציה, הכל בשם קלישאות מהסוג הנדוש של "משמעת סיעתית" ו"משמעת קואליציונית", מושגים, שאגב, הוגדרו בתוכנית הטוק-שואו הפרוגרסיבית בארצות הברית, The young turkes, כמאפיינים של משטר פשיסטי, ולא של חברי פרלמנט במדינה דמוקרטית.
יתכן שהטור של משגב הוא קריאת השכמה לכחלון ולחברי סיעתו, להחזיר את עטרתו הכחלונית ליושנה, ולהתנהג ככחלון של לפני 4 שנים. אבל עד שהם יעשו כן, משגב מטיח בהם: "אתם משת"פים, אתם קרנפים. תמחקו את החיוך".
