קרולינה לנדסמן, נטלה ככל הנראה מינון יתר של כדורים כנגד בחילה, לאחר שביבי צירף את אביגדור ליברמן ל
ממשלה, בתרגיל מסריח של הרגע האחרון ל
יצחק הרצוג. אבל כמו לכל כדור, גם לכדורים נגד בחילה יש תופעות לוואי, ולנדסמן, ככל הנראה, סובלת מתופעת-לוואי של הזיות. היא משוכנעת כי הצעד הציני, עם מאפיין מובהק של הרס עצמי-מדיני, הוא בכלל שיר לשלום. היא כותבת:
"אם הכנסת ליברמן לקואליציה היא בהכרח סימן לכך שפניו של ראש הממשלה אינם לשלום? או שמא הוא מבין שכדי להתקדם לפתרון הכרוך בחלוקת
הארץ ובפינוי התנחלויות הוא צריך לצדו את הימין — וכמה שיותר קיצוני יותר טוב? הרי נתניהו יודע, שאת מי שבאמת צריך להרגיע זה את האספסוף הפוליטי בישראל — בגבעות יהודה ושומרון, בפאתי חברון, בפריפריה הכלכלית, הגאוגרפית והתרבותית של ישראל. יצריו רק ילכו ויתלהטו אם ראש הממשלה יעז לפסוע בכיוון הנכון, ובדיוק בשביל זה הוא צריך את ליברמן ו
נפתלי בנט. התמיכה של הרצוג והמרכז-שמאל במהלך מדיני הרי מובטחת מראש".
באמת? ביבי רוצה לעשות שלום, ובגלל זה הוא מקים קואליציה סופר ימנית? משום שאת מה שלא ביצע במשך 20 שנות שלטון לא רצופות, הוא רוצה לבצע כעת? באמת? הרי במשא-ומתן עם בוז'י, הוא התלונן שהוא רוצה לעשות צעדים מדיניים אך נפתלי בנט "חוסם אותו". אז מה הוא עשה? חישק את עצמו באמצעות ליברמן?
בכל הכבוד, לשמאל יש נטייה לתקוות שווא לשלום, גם כשהתחזיות (משני הצדדים) מראות אחרת: גם כשיאסר ערפאת נואם נאומי ג'יהאד ביוהנסבורג, וגם כשביבי מחשק את עצמו בברזלים ימניים משני הצדדים, בכדי שגם אם בטעות יתחשק לו (וזה לא סביר) לעשות שלום, הוא לא ממש יוכל. ולא, לביבי אין אג'נדת שלום נסתרת.
אם מה שטוענים כתבים מסוימים (כגון
יגאל סרנה) נכון, השלום היחידי של ביבי הוא בביתו פנימה, עם אשתו, וזה שלום בתנאים לא קלים בכלל.
