"הפרשה הנוכחית אינה כזו העומדת בפני עצמה. היא חלק ממסע תעמולה רב-שנים, המתנהל נגד נתניהו בכל זירה אפשרית", כותב טוכפלד בטורו ב
ישראל היום. הוא מדבר על פרשת ביביטורס שהוא מכנה אותה "הר שהוליד עכבר", ומציין כי שרים וחברי כנסת הנוסעים לחו"ל במימון גופים זרים - זו נורמה. אם ביבי הפריז בראוותנות, זה אולי לא יפה, אולי מסריח, אבל לא בהכרח פלילי, ובהחלט כשר.
המגמתיות של השמאל, לדעת טוכפלד, לא מתבטאת רק בקפיצה, כמוצאי שלל רב, על פרשת "ביביטורס", כדרך להעיף את
בנימין נתניהו מן השלטון בכל דרך אפשרית. היא באה לידי ביטוי גם בקריאות השבר לאחר מינוי
אביגדור ליברמן למשרת שר ביטחון. גם אם אין לו ניסיון ביטחוני, טוען טוכפלד, לא ניתן להשוותו ל
עמיר פרץ. עמיר פרץ היה חסר ניסיון מיניסטריאלי וחסר ניסיון לחלוטין בתחום הביטחון, וזאת לעומת ליברמן אשר ישב באי-אלו קבינטים ביטחוניים וגם היה השר לאיומים אסטרטגיים, וגם יו"ר ועדת החוץ והביטחון.
לדעת טוכפלד, השמאל נזעק 'חמאס' לנוכח מינוי ליברמן למשרת שר הביטחון, חרף ניסיונו הרב יותר מזה של
יצחק הרצוג או של עמיר פרץ, מטעמים לא כשרים, ומאותה סיבה אשר בשלה נזעק בראש חוצות ממינוי
מירי רגב כשרת התרבות וממינוי
נפתלי בנט כשר החינוך. טוכפלד רואה בזעקות השבר האלו, לא יותר מ"קולות ייאוש של מחנה שאיבד את השלטון".
טוכפלד רואה בממשלה הנוכחית, כזו שמייצגת, סוף כל סוף את רצון העם, וחושש, במקביל, כי החזקת ביבי בתיקי החוץ והכלכלה, אינה אלא שמירת נדוניה לבוז'י, למקרה ש"הוא עוד ישוב" (עם או בלי מפלגת העבודה, שיכולה לבעוט אותו אחרי הסמירטוט).
ביריב לוין רואה טוכפלד אמרגן וירטואוז, מיומן ומוצלח של המו"מ הקואליציוני שניהל נתניהו בשתי הזירות, אם לא בשלוש (
יאיר לפיד), כזה שכעת מרגיע את "הילד הטרדן" (נפתלי בנט) אשר - לשיטת טוכפלד - דרישתו לתיקון ליקויים של חוסר-שקיפות בקבינט, אינה אלא דרישה "טרדנית" שצריך להרגיע. האמנם דרישה לשקיפות היא טרדנית? צוק איתן לא היה דבש, הרי.
