ברק רביד, בפרשנות בעיתון
הארץ, סוקר את ההיעתרות המפתיעה של שרי החוץ של המדינות האירופיות השונות ליוזמה הצרפתית. איך זה קרה? "לפחות כרגע, לאף אחד אין רעיון טוב יותר" מסביר רביד.
"היוזמה הצרפתית מסמלת יותר מכל את הייאוש של הקהילה הבינלאומית מההנהגה הישראלית ומההנהגה הפלשתינית, שבמקום להתקדם לפתרון הסכסוך נוקטות מדיניות שתהפוך את פתרון שתי המדינות לבלתי אפשרי", הוא מסביר.
נתניהו, שהיה עסוק בשבועות האחרונים בעיקר בחילופי גברי בקריה (משה יעלון אאוט,
אביגדור ליברמן אין), לא התכונן ליוזמה, והנימוק לשלילה שלה הוא מגוחך: זה ימנע את ה"מהלך", שממילא לא קיים, בין הישראלים לפלשתינים.
לשיטת רביד, הגישה של לשלול יוזמה בינלאומית, במקום להצטרף אליה, היא גרועה. היא לא עבדה לנו כשדובר בגרעין האירני. "ישראל", מסביר רביד, "מלהקת את עצמה כל פעם מחדש לתפקיד של דובי לא לא".
אבל גם נתניהו, שאי-אפשר להגיד רק "לא", ושלפעמים צריך להגיד גם "כן" ובגלל זה הוא הסכים להיעתר ליוזמת א-סיסי ו
טוני בלייר, יוזמה שחייבה את צירוף
המחנה הציוני (
יצחק הרצוג ו
ציפי לבני) ל
ממשלה. אפילו עכשיו, כשליברמן בפנים, הוא מקווה לראות את
נפתלי בנט בחוץ, כי רק כך יכנסו לבני ובוז'י לממשלה, ויאפשרו למתווה של אסיסי להגיד לא, לא, ושוב פעם לא, ליוזמה הצרפתית.
