אם בשבוע החולף כולנו חשבנו שהרומן הממשמש ובא של ביבי (
בנימין נתניהו) ובוז'י (
יצחק הרצוג) נגדע באיבו, אז מסתבר שביבי שומר כמה תיקים בארסנל שלו, ליום חמים שבו משהו במפלגת העבודה יפשיר. כך שהימין והמתנחלים, שחשבו בטעות כי ליברמן מחשק את ה
ממשלה לתוך אג'נדה ימנית, ולא יקום ולא יהיה הסדר טועים. מסתבר.
אבל מצד שני גם השמאל טועה, כך לפי טוכפלד; אם הם קיווי שביבי הכניס לתוך הקואליציה את הסוס הטרויאני שלו,
אביגדור ליברמן, הם מגלים שליברמן הפך מתוך יותר - כי יש משהו בכסא של שר שעושה את זה בגדול לחוש המתינות, ואשר מצליח להצמיח מבוגר אחראי מתוך מי שהיה סבור עד כה כי "בעל הבית השתגע" זו האסטרטגיה הכי טובה.
למעשה, גורס טוכפלד, כניסת ליברמן לממשלה מנטרלת כל התנגדות מימין, ומחזקת את אותה ממשלה שהשמאל רק מייחל לנפילתה, בכל דרך אפשרית, כולל דרך סיפורי
שרה נתניהו- גיא אליהו-
מני נפתלי. אך לשווא. דווקא שריון התקציב לשנתיים הקרובות, טוען טוכפלד, מבטיח את היציבות המיוחלת.
טוכפלד אינו חוסך בטורו את דעתו השלילית על
נפתלי בנט ועל התנהלותו:
לשיטתו, זו כפיות טובה, לאחר שביבי סירב לסלק את "
הבית היהודי" מן הממשלה לטובת כניסת העבודה על מלוא הפמליה שלה (כולל
עמיר פרץ ו
שלי יחימוביץ), לשחק את המתריע בשער, בכדי לסחוט מנתניהו הבטחה שתגרום לבנט להיראות כמו שומר החומות של הביטחון;
ההתעקשות על לא כלום (שהרי כל חבר קבינט יכול להפגש עם קצין בכיר במל"ל ולקבל עידכונים כאוות נפשו), רק בכדי שבנט יוכל לצייר עצמו כז'אן-דארק ביטחון, הייתה, לשיטת טוכפלד, לא במקום. איזה מזל, טוען טוכפלד, שיעקב ליצמן הנמיך את הלהבות שממלא לא היו צריכות להתלהט, מלכתחילה.
