אני חייבת להודות, שלמקרא הכותרת "עבריין בינלאומי בבית המשפט העליון" הסתקרנתי. על-פי הטור של אורי משגב מ
הארץ, בבית המשפט העליון יושב עבריין בינלאומי, הוא השופט
נעם סולברג, מתנחל. לשיטת אורי משגב, התנחלות היא פשע בינלאומי, או כדבריו:
"הבעיה עם סולברג, אין דרך פתלתלה לומר זאת, היא שהוא מתנחל. הוא מתגורר באלון שבות, התנחלות המצויה בלבו של גוש-עציון ובלב הקונצנזוס, חמש דקות מירושלים, ועדיין — מעבר לקו הירוק. אלון שבות נבנתה על שטח כבוש. המשפט הבינלאומי ואמנות המלחמה הבינלאומיות אוסרים על הכובש להחזיק דרך קבע באדמת השטח הנכבש, גם לא להעביר לשם אוכלוסייה אזרחית מקרב העם הכובש. ישראל לא סיפחה מעולם את שטחי הגדה שכבשה ב-1967, ומנהיגה שם משטר צבאי. סולברג נוטל חלק פעיל במעשה עברייני לאומי. הוא שותף לדבר עבירה. הוא, בהגדרה, עבריין".
מה שמפחיד את אורי משגב במיוחד, זו המחשבה כי בשנת 2028, לפי שיטת הסניוריטי, נעם סולברג יהפוך לנשיא בית המשפט העליון. הוא מונה את חטאיו של סולברג, כגון, לדוגמה, צידוד בעמדת הרוב בפסק הדין של בג"ץ, אשר העניק מונופול לרבנות הראשית בענייני כשרות. וגם, בעבר, הוא פסק כנגד
אילנה דיין בתביעת הדיבה שהוגשה כנגדה.
אבל לא חטאיו, לשיטת משגב, כשופט שמרן, מטרידים את משגב, אלא העובדה שמתנחלים חדרו לכל שכבות החברה, לרבות מוסדות השלטון, ואפילו לבית המשפט העליון.
אולי כאן המקום להזכיר גישה נינוחה יותר, של העיתונאי
בן-דרור ימיני, שמזכיר שהממשלה שלחה אותם לשם, עודדה אותם להתיישב שם, ובכלל, גושי התנחלות מסופחים לישראל תמורת חילופי שטחים הם חלק מהרבה תוכניות שלום שהוצעו בעשור האחרון. ישנו הבדל, ניתן לומר, בין הצגה (ובצדק) של מדיניות כפסולה, לבין תיוג מי שפועל לאורה של מדיניות זו כעבריין, ועוד "בינלאומי".
