שלמה שמיר, מ
מעריב בטורו מניו-יורק, מנתח את תוצאות הביניים של הבחירות בארצות הברית, שהרי עכשיו כבר ברור לכל שהמאבק הינו בין קלינטון לבין טראמפ. איכשהו, ציפיתי לאמירה חדה של שמיר על השפעת הטבח באורולנדו, על האמירות הפוליטיות של המתמודדים (כפי שעשתה קרולין גליק בטורה המצוין), אך נכזבתי:
שלמה שמיר, בניגוד לקרולין גליק, אינו רואה כל פסול בכך ש
הילרי קלינטון, יחד עם
ברק אובמה, ניסתה להסתיר את הפיל הגדול שבחדר, הטרור האיסלאמי, וכיסתה את המציאות במסך העשן של הפוליטקלי קורקט אשר נכפה על ארצות הברית.
הסיכום של שלמה שמיר נשמע כמו אבחנה רפואית של פסיכיאטר. לשיטתו: הילרי קלינטון שפויה, דונלד טראמפ אינו שפוי, וגם
ברני סנדרס, המתחרה הנואש של קלינטון מבית, זה שממשיך לרוץ הגם שאפסו הסיכויים, גם אינו שפוי.
בעוד שניתן להסכים אם "אבחנתו" של שמיר באשר לטראמפ, לא ברור על מה יצא קצפו בעניין סנדרס, מי שמבקש להוציא את הכסף מהפוליטיקה, למגר את השחיתות השלטונית, ולהפוך את ארצות הברית לסוציאל דמוקרטיה בנוסח סקנדינביה. שמיר מסכם את טורו במילים:
"בשבועות ובחודשים הקרובים תצטרך קלינטון לשכנע את רוב המצביעים שלא רק החלטה על שימוש בפצצה גרעינית מצריכה אדם שפוי כמפקד עליון על הכוחות המזוינים: גם החלטות על תקציבים וסדר עדיפויות בטיפול בבעיות שוטפות מחייבות נורמליות". כאן שמיר טועה. קלינטון היא גרועה לענייני פנים: היא מושחתת. לאורך עשורים קיבלו הקלינטונים שלמונים מוולסטריט ומתאגידים משופעים במיליונים, מה שעיוות את שיקול דעתם.
אולי זה לא חוסר שפיות, שכן קלינטון פועלת בצורה רציונלית: הבעיה, לעניות דעתי, היא שהרציונליות של קלינטון פועלת לטובת וולסטריט והתאגידים, ולא לטובת האזרח הקטן. ברני סנדרס, שמצטייר בעיני שמיר כמי שמקיים קרב מאסף פטתי, יודע מדוע הוא נאחז בקרנות המזבח: נשיא הוא כבר לא יהיה. אבל לפחות הוא יוכל להשפיע על המפלגה הדמוקרטית מבפנים, שכן הצירים יצטרכו לפייס את אוהדיו, אם הם ירצו לקבל הסכמו להכתרת קלינטון.
