יועז הנדל עוסק בטורו השבוע ב"ידיעות", באיסלאם הרדיקלי, זה שבארצות הברית, תחת שלטון ברק אובמה, אסור להגיד את שמו. הוא כותב:
"בתחילת השבוע, אחרי שאובמה לא הצליח להגדיר את הפיגוע באורלנדו כטרור איסלאמי, קרסה מדיניות החוץ האמריקנית עוד קצת לתוך עצמה. לראות, לשמוע ולא להאמין. מחבל ממוצא אפגני במעקב שירותי הביטחון האמריקניים עם הצהרה על הצטרפות לדאעש - ואחרי כל זה ממשל אובמה לא מצליח לדבר על הטרור האיסלאמי".
הנדל מזכיר לנו כי במשמרת של אובמה, כ-300 אלף מוסלמים נהרגו על-ידי מוסלמים. הכאוס בעולם, הוא טוען, קשור קשר הדוק לאיסלאם שמפורר מדינות כגון סוריה, לבנון, עירק, תימן, סומליה, סודן, אפגניסטן. והכאוס הזה מתפשט לארצות הברית, שם אירוע טרור בודד יכול להטות את גורל מערכת הבחירות הבאה (הערה שלי: לאו-דווקא. התגובות של דונאלד טראמפ לטבח באורלנדו דווקא החלישו אותו בסקרים).
הנדל גורס כי גם אם המוסלמים הקיצוניים, הרדיקליים, הם מיעוט, השפעתם על האיסלאם, על העולם המוסלמי ועל תדמית האיסלאם עצומה, משום שאין בתוך האיסלאם גורמים מתונים ומאזנים. במקום להכיר בחולשותיו, נקודות התורפה שלו וחסרונותיו, הבחירה היא להאשים את ישראל ואת היהודים בכל דבר.
אבל לא רק מוסלמים מאשימים את ישראל בכל. יש בתוכנו שיודעים לעשות זאת יופי, מזכיר לנו הנדל. אחד מהם הוא
רון חולדאי שמאשים את מדיניות ישראל בפיגוע בשרונה. האבחנה של הנדל: "שמאלן משיחי" שמסרב לראות את המציאות, כי משקפי האידיאולוגיה שלו מעוורים אותו. לשיטתו, שיח בין ימין לשמאל יתאפשר רק כאשר כל צד יוותר על העודפים המשיחיים שלו. ואף על-פי כן, ולמרות הכל, במשיחיות, המוסלמים, גורס הנדל, עוקפים אותנו בסיבוב.