ההתנחלויות כפיגוע זוחל

בן דרור ימיני הוא הפרשן המועדף עלי, משום שגישתו היא ריאלית: הוא לא נכנע לסיפורי הסבתא של ‏השמאל הרדיקלי, הוא מנער את הגילויים של "שוברים שתיקה" ומציב אותם בקונטקסט נכון, מחד-גיסא, והוא ‏עומד על הרגליים האחוריות כשהימין הקיצוני, בחסות ממשלת בנימין נתניהו ונפתלי בנט משתגע. בקיצור, ‏הוא הגון, וכל הצדדים הקיצוניים חוטפים ממנו במידה שווה.‏ את הסימטריה הזו, אשר באה לידי ביטוי בסטירות לחי לכל הצדדים הקיצוניים, שמטביעים אותנו בביצה ‏עכורה של סכנה קיומית ששמה: מדינה דו לאומית, לא תראו אצל אף פרשן. רק אצל בן דרור ימיני. ‏ השבוע הוא מצא לנכון לבקר את הקוץ בתחת ששמו התיישבות יהודית בשכונת סילוואן הערבית, בחסות ‏עמותת "עטרת כוהנים" ובברכת הדרך של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בירושלים, או כדבריו: ‏ ‏"למה, לעזזל, צריך להתיישב בלב ליבה של שכונה ערבית מאוכלסת? מה ההיגיון? הרי זה עולה למדינה הון ‏תועפות. הרי יהיה צורך במיליוני שקלים בחודש כדי לשמור עליהם. הרי זו מתכונת בדוקה לחיכוכים, ‏להשפלות, לאלימות. הרי אף יהודי לא היה רוצה שמוסלמים אדוקים בעלי מוטיבציה פוליטית יתיישבו בלב ‏שכונה יהודית, רק משום שהחוק מאפשר להם להתיישב. אז למה? מה עוד צריך לקרות בכדי שנבין שעירוב ‏אוכלוסיות עוינות הוא מתכון בטוח לשפיכות דמים?‏ אבל בן-דרור ימיני, כמו בן דרור ימיני, אחרי סטירת הלחי המצלצלת שהוא מחלק לימין הקיצוני שפועל ‏בחסות רשויות החוק של המדינה, הוא עובר לשמאל הקיצוני ולעלילות הדם כלפי ישראל. אם תקראו את ‏ספרו של ימיני "תעשיית השקרים", תבחינו כי ה ‏BDS‏ היא אנטישמיות בגרסה חדשה, אלא שלעיתים ‏הגרסה החדשה, האנטי ציונית, ה"שחררו את פלשתין", דומה להחריד לגרסה הישנה. כמו במקרה של ‏עלילת הדם על הרעלת הבארות, המזכירה לנו עלילת דם ישנה נושנה, מימי הדבר השחור במאה ה- 14.‏ בן דרור ימיני מסביר לנו הוא העכבר שהוליד הר - שנופח לכדי עלילה אנטישמית גרסת 2016 בדבר הרעלת ‏בארות. העכברון במקרה הזה הוא פגר עוף שמתנחל גזען אחד זרק לבאר מים פלשתינית, והסיפור נופח כך ‏שמקרה יחיד הפך לעלילת דם ולפיה ישראל מרעילה את כל הבארות, כל הזמן. ‏ ניתן לומר כי פגר אחד שמשליך מתנחל גזען לבאר, אלף מסבירים לא יצליחו להוציא, כפרפרזה על האמירה ‏הידועה.‏ בן דרור ימיני מתייחס גם לדיווחים האחרונים בדבר "ויסות" המים שישראל עורכת בגדה המערבית, כך ‏שיותר מים יווסתו להתנחלויות, ופחות, אם בכלל, יווסתו אל הכפרים הפלשתינים. בן דרור ימיני שלרוב ‏מצליח לשכנע אותי, כשל בכך הפעם: הוא מספר, אמנם, כי הסיפור הפלשתיני לא היה אלא הגזמה, אבל אם ‏כן, מה הסיפור האמיתי? ישראל ויסתה או לא ויסתה? ימיני לא מספר. הוא מציין כי החל משנת 1967 ‏המנהל האזרחי שיפר בעקביות את תשתיות המים בגדה. גם אם זה נכון, זה לא סותר את האפשרות ‏שבחודש האחרון נוצר ויסות מים, לרעת הפלשתינים ולטובת המתנחלים. בן דרור ימיני לא הצליח, הפעם, ‏לשפוך אור מספק על הסיפור המטריד הזה. שלחתי לו שאלה במייל, ואני מקווה לעדכן את הביקורת שלי עד ‏סוף היום, כאשר אקבל את תשובתו.‏ תגובתו של בן-דרור ימיני הגיעה היום (26.6.16) והיא מוצגת כאן כלשונה: שלום ענבל, אכן, יש ויסות. הייתה אפילו הודעה של מקורות על קיצוץ מסוים. אלא שזו הייתה טעות. בבדיקה נוספת הם חזרו בהם מהטענה. להפך. הם אפילו טענו שהייתה הזרמת מים גדולה יותר בעקבות המחסור שנוצר מהביקוש העודף. בדקתי שוב ושוב. בנוגע להקצאה שונה - יש פער גדול בין ישראלים לפלשתינים גם בשכר, גם במים, ועוד ועוד. הפערים גדולים למרות השיפור האדיר במצב הפלשתינים. הישראלים חיים בסטנדרט ישראלי והפלשתינים בסטנדרט שלהם, גם אם משופר. זה מצב בלתי אפשרי, שגורם לי להיות בין תומכי ההפרדה, עם או בלי הסכם שלום. אבל זה כבר סיפור אחר.