ראשיתו של אפקט דומינו

אנשיל פפר מקדיש שני טורי פרשנות בהארץ לפרישת בריטניה מן האיחוד האירופי. טור פרשני אחד ‏שלו מוקדש לניתוח דמוגרפי של הבוחרים לעזוב את האיחוד האירופי: לשיטתו, מדובר בלבנים, מבוגרים, ‏אך גם בלא לבנים, שאינם מעוניינים בבריטניה קולטת הגירה, ומעוניינים לחזור אחורנית בזמן ולהתבדל: ‏בעוד שתושבי לונדון וסקוטלנד מעוניינים להישאר באיחוד האירופי, לשיטת פפר, תושבי שאר אנגליה ‏וווילס, מעוניינים לצאת. ‏ האנגלים תופסים את תושבי לונדון כ"מדינת לונדון", לפי פפר, ממש כפי שהישראלים תופסים את התל ‏אביבים כ"מדינת תל אביב" - בשני המקרים, מסתבר, מדובר בתושבי ערים גלובליות וקוסמופוליטיות ‏הרוצות להיפתח אל העולם הגדול ולא להסגר, ואשר מעוררים אנטגוניזם בקרב הציבור של מדינתם (התל ‏אביבים מעוררים אנטגוניזם בישראל, הלונדונים מעוררים אנטגוניזם באנגליה);‏ בטור ההמשך שלו, העוסק במה שצפוי מעתה ואילך, לאחר התבדלות בריטניה;‏ פפר גורס כי התבדלות בריטניה יכולה להוביל לאפקט דומינו של התבדלויות ועליית הימין הקיצוני המתנגד ‏להגירה, במדינות כגון צרפת, איטליה, הולנד, ואפילו גרמניה שסימלה את איחוד אירופה, עשויה להתכנס ‏לבדלנות: אם טראמפ הבדלן יעלה בארצות הברית, גורס פפר, מגמות הבדלנות תתעצמנה, ולא יהא בכוחו ‏של האיחוד האירופי לעצור את התוקפנות ואת שאיפות ההתפשטות של רוסיה הפוטינית, זו שטראמפ רוח ‏לה רגשי ידידות (שמבוססים על אופיים הדומה של דונאלד טראמפ וולדימיר פוטין - ע.ב.).‏ בכדי לעצור את גל ההתבדלויות, יאלץ האיחוד האירופי המצטמק, כך לפי פפר, לאפשר מסלולים גמישים ‏של הצטרפות חלקית לאיחוד האירופי: דומה, לפי פפר, כי רק כך האיחוד יוכל לשרוד. ‏ מומלץ לקרוא את שני הטורים הפרשניים של פפר, ולקבל צל של מושג על התפתחות אירופית חדשה, שרק ‏ימים יגידו מה יעלה בגורלה. ‏