פיוס עם טורקיה במשמרת ביבי

הטור של דן מרגלית השבוע, בישראל היום, עוסק במשבר עם טורקיה, אשר אוטוטו מגיע על פתרונו, ‏לשביעות רצונם של כל הצדדים, ומבלי לוותר על דרישות ביטחוניות סבירות בעזה. מרגלית מתפלא שדווקא ‏במשמרת של ביבי (בנימין נתניהו), אשר במשמרת שלו הוא הצליח להסתכסך עם כל העולם, עם דגש על ‏ארצות הברית, הפיוס עם טורקיה רקם עור וגידים, ועוד לא במחיר כניעה לדרישות הטורקים אלא במחיר ‏סביר. ‏ לשיטת מרגלית, טורקיה החלה להתגרות בישראל, כדרכה לאותת לעולם שהיא מסלימה ומתאסלמת, ‏ומצדדת בעזה ולא בישראל, כבעבר. אולם מסתבר, כפי הנראה, שהתפנית האיסלאמית היא בומרנג כלפי ‏טורקיה, אשר אנשי דאעש בעירק נושפים בעורפה. ההסדר בין ישראל לטורקיה אינו אידיאלי, אך סביר.‏ ואם כבר מדברים על עזה, מרגלית מזכיר בטורו את הצעתו של השר ישראל כץ, לבנות נמל בעזה, ואף ‏להקים אי-לצורך כך. ההצעה הזו זכתה לשבחים בעולם, מה שמעיד שהעולם אינו נגדנו מתוך אנטישמיות, ‏לפחות החלק השפוי שבו, זה פשוט לא בא לחלקם טוב בעין כשאנו שולטים על עם אחר. מרגלית מציין כי ‏יהיו סידורי ביטחון, לרבות כוחות בינלאומיים, אך מתעלם מן העובדה שסידורים שכאלו הם תמיד מתכון ‏לצרות וחיכוכים. ‏ הנמל הזה, על פניו, אינו אידיאלי כפי שהוא נשמע ונראה מלכתחילה. גם לא כל כך ברור כיצד אי-לחופי עזה ‏לא יהיה יעד שממנו מחבלים יצאו לכיוון ישראל. הטור של מרגלית אינו דן בשאלה המטרידה הזו. ‏ עוד בטור של מרגלית: הדלפת המסמך של תלונות משטרתיות שהוגשו נגד ח"כים אשר הוזמן ע"י ראש אגף ‏החקירות מני יצחקי, וגם אזכור לקוני של המשא-ומתן בין ביבי לברק אובמה בנוגע לסיוע הביטחוני, אזכור ‏שיש בו תיאור של מצב הדברים, אך ללא פרשנות שתחכים אותנו.‏