יגאל סרנה פותח את טורו השבועי ב
ידיעות אחרונות באלו המילים:
"קודם שולחים את היחידה הימית הכי טובה שיש לפעולה הצבאית והמדינית הכי מטומטמת. מורים ליחידה הכי מאומנת למצולות ים, להשתלשל בחבל על ספינת המרמרה כמו חשפנית על עמוד חלק, וליפול כפרי בשל לידי אנשים נחשבים לרעים, להיות נתונים לחסדיהם. והרעים אכן אינם הורגים אותם. אחר כך מחלצים אותם באש חיה מהרעים והורגים תשעה "פעילי שלום", שזה על-פי ההסכם החדש מי שהיו אז הרעים.
ככה מחריבים בן יום יוקרה של יחידה מובחרת בעלת שם, מציגם אותה כאוסף חיילים מוכים, מסכסכים בין שתי מדינות ידידות, מנדים את הח"כית
חנין זועבי, מושיבים שגריר על כסא קטן, הורסים תיירות נהדרת, ומלבים שנאה".
באלו המילים פותח יגאל סרנה את טורו בידיעות. לשיטתו, היה צריך לעצור את המרמרה על-ידי תקיעת חבל במדחף. לא היה צריך להוריד חיילים לסיפון;
הגם שפרשנים רבים שמסכמים את הסכם הפשרה/פיוס עם טורקיה, מבינים שהשד אינו כל כך נורא, בסיכום הכולל, דומה שמה שמציק לישראלים רבים הוא התמונות של החיילים שלנו עוברים לינץ' על-ידי טרוריסטים, הצורך לשלם להם פיצויים, והכינוי של אותם טרוריסטים "פעילי שלום". סרנה רק מנגן ב הפצע הזה. לא מרגיע אותנו בכך שההסכם משתלם בסופו של יום, כפי שעשו פרשנים אחרים (יעקב עמידרור,
דרור אידר ומטי טוכפלד מ
ישראל היום).
לדעת סרנה, זו הייתה פשלה של ההנהגה, שבחרה דרך שלייזמלית שכזו להלחם בטרוריסטים, ולא ברור כלל מדוע הציבור הישראלי צריך לשלם.
וכשיגאל סרנה נוגע בתשלומים שאנו נאלצים לשלם עקב הפשלות של הממשלה, הוא אינו יכול שלא לעבור לפרשת החשבוניות. מומלץ לקרוא את טורו ולהיווכח על אילו הוצאות הזויות נדרש משלם המיסים לשלם עבור המשפחה הקיסרית, ועד כמה ההוצאות האלו מופרכות ולא הגיוניות. הוא מזכיר לנו שההוצאות האלו אבסורדיות במיוחד, וזאת בשעה שניצולי השואה רעבים ללחם ומשוועים לתרופות, שידן אינה משגת לקנות.
