הטור של קרולין גליק קורא לישראל להפסיק להסתמך אך ורק על תמיכת ארצות הברית, או על ניסיון לבלום את חוסר התמיכה האירופי. גליק מציעה לישראל לסמוך יותר על בריתות עם אפריקה, דרום אמריקה ודרום מזרח אסיה.
אני קוראת את טורה של גליק פעורת פה, ולא מבינה מה עלינו לחפש במדינות אפריקה, מדינות של רודנים, שמבצעים רצח עם באזרחיהן (ראו ערך רואנדה, סודן בחבל דארפור ועוד).
גליק מסבירה שמדינות אפריקה כורתת בריתות לפי אינטרס רגעי, וכבר סיפקו הן לסין והן לאירן דריסת רגל בתוכן, וזאת בעוד שארצות הברית זונחת את ההשקעה ואת הבריתות באפריקה. מסתבר שה"שלח לחמך על פני המים" (באמצעות סיוע טכנולוגי, חקלאי וצבאי) של ישראל באפריקה, סייע לנו לא מעט בזירה הבינלאומית. גליק מציינת:
"וככל שלמדינה יש יותר מה להציע, היא תקבל יותר. כך אפשר לראות איך להשקעות הכלכליות והביטחוניות של ישראל באפריקה יש השלכות משמעותיות על מעמדה בזירה הבינ"ל. הודות להתנגדות מדינות אפריקה החברות בסוכנות האו"ם לאנרגיה אטומית, בספטמבר האחרון נפלה הצעת החלטה לדרוש מישראל לפתוח את מתקני הגרעין שלה לפקחי האו"ם".
גליק מצינת גם כי הצעת ההחלטה במועצת הביטחון של האו"ם להכיר במדינה פלשתינית, סוכלה, לאחר שניגריה ורואנדה סירבו לתמוך בהצעה.
יש לי מספר הערות לגליק:
א. את הקשרים עם אפריקה יש לבדוק גם מן ההיבט המוסרי. ממליצה על עמוד הפייסבוק של מיכל ורשבסקי, מחטופות אנטבה, שגורסת כי ישראל טיפחה את הרודן האפריקני אידי אמין, רק בכדי לסבול את נחת הזרוע של שיתוף הפעולה שלו עם גורמי טרור. כלומר, לפעמים זה חוזר אלינו בבומרנג.
ב. גליק מביעה עמדה כי אין צורך לצאת מיהודה ושומרון, כי ממילא, הדבר לא ישפר את מעמדנו בעולם. האם היא מציעה לשלוט בפלשתינים חסרי זכויות לנצח? מה עם השיקול המוסרי (וזאת בהנחה שהטיעון שלה לגבי מעמדנו בעולם נכון)?
