הגיס החמישי שהיה או לא היה

קרולין גליק, בטורה השבועי במעריב, גורסת כי חוק העמותות "רך" מידי, ועושה חסד עם עמותות, שאינן אלא, לשיטתה, גייס חמישי של ‏ממשלות זרות; האחרונות, לשיטתה, מפעילות, ולעיתים יוזמות את הקמת אותן עמותות, שמציגות את עצמן כ"קול ישראלי אותנטי", אך ‏למעשה, לשיטתה, אינן אלא בובות על חוט של ממשלות זרות, ויתכן אף שמקבלות מהן הוראות הפעלה. לפיכך, היא טוענת, לא די בכך שבכל ‏תכתובת תציין העמותה כי היא ממומנת על-ידי ממשלה זרה, אלא היא צריכה לעשות גם את שלושת אלו:‏ ‏ א. לחשוף את ההתכתבויות שלה עם נציגי ממשלות זרות (כמו בארצות הברית, טוענת גליק).‏ ב. להצהיר אילו רכוש השייך לממשלות זרות העמותה מחזיקה.‏ ג. ובכל עתירה משפטית של העמותה, הממשלה הזרה המממנת, צריכה להיחשב כבעלת דין, ולהצטרף להליך. ‏ הנימוק, גורסת גליק, הוא כי ממשלות הרוצות להתערב במצבה הפנימי של ישראל, צריכות לעשות זאת אך ורק בערוצים דיפלומטיים גלויים ‏‏(היא מביאה כדוגמה את ארגון ‏V‏15, שלא היה אלא דרכו של ברק אובמה להפיל את בנימין נתניהו מן השלטון ולהמליך תחתיו את בוז'י (יצחק ‏הרצוג));‏ לשיטת גליק: ‏"ההתחזות הזו פוגעת בתומכי ישראל ברחבי העולם, משום הדיון על אודות ישראל מוטה במדינותיהם לרעה. כיצד זה קורה? כדי למכור את ‏המדיניות האנטי-ישראלית שלהן לציבור,הממשלות הזרות מצטטות דוחות שכתבו הארגונים הישראלים, אותם דוחות שהממשלות עצמן הזמינו ‏וממנו. בנוסף, הפעילים הישראלים מוזמנים לכנסים באותן מדינות זרות, מוצגים שם כפעילי שטח ישראלים שורשיים, ומשדלים את הציבור ‏לתמוך במדיניות האנטי-ישראלית של הממשלות שמממנות אותם".‏ הדברים של גליק מרפרפים לי ל"תורת הבחירה הציבורית", ולפיה, לא אחת, ארגונים "מן השטח", שנדמים הכי אותנטיים שבעולם, אינם אלא ‏שליחים של תאגידים ואינטרסים כאלו או אחרים. כך למשל, נשמעת טענה כי מה שנדמה כפעילות להוצאת ילדים בסיכון מן הבית, לכאורה ‏מטרה נאצלת, אינו אלא מקור רווח לפנימיות פרטיות אשר מקבלות סכום עתק חודשי עבור כל ילד שהן מחזיקות, או במילים אחרות, מאחורי כל ‏יוזמה חברתית "נאצלת" עומד אינטרס כספי, ופחות נאצל. וכאן, האינטרס הוא, לשיטת גליק, דיפלומטי, ועוד של מדינה זרה.‏ ובכל זאת, מספר מילים לצינון ההתלהבות הפטריוטית של גליק: זה נשמע יותר מידי כמו תיאוריית קונספירציה, ויותר מידי כמו האשמה ‏שהוטחה ביהודים באירופה ו/או בארצות הברית בשם האנטישמיות: יהודים הם תמיד סוכנים זרים של מדינה אחרת (ראו ערך: אלפרד דרייפוס ‏נחשב סוכן של גרמניה בסוף המאה ה 19, ויהודים קומוניסטים וסוציאליסטים בגרמניה של שנות השלושים נחשבו סוכנים של ברית המועצות ‏הקומוניסטית; כשאלו ביקשו להימלט מרדיפות הנאצים לבריטניה, הם נחשבו, רחמנא ליצלן, ל"אויב הגרמני").‏ יש משהו גורף וחסר אחריות בלכלול ארגונים רבים ושונים, חלקם כאלו שגם עושים עוד כמה דברים חוץ מדאגה לזכויות הפלשתינים (כגון ‏האגודה לזכויות האזרח, שעוסקת, בין היתר, בהגנת הפרטיות), תחת הכותרת הפרנואידית של "סוכנים זרים חורשי רעה". במקום להתלהם ‏בהצהרות פטריוטיות המזהירות מ"חורשי רעה בתוכנו", עדיף לבדוק סטטיסטית, אלו עמותות הן יוזמה עצמאית, אשר נעזרת במימון זר, ואלו ‏עמותות הן יוזמה כוללת של ממשלה זרה: גליק גורסת כי כך ניתן לתאר את ארגון ‏V‏15, אבל בדיוק זו הסיבה שיש לבדוק את הדברים באופן ‏מדויק יותר, לגבי שאר הארגונים, בלי צורך להתלהם. ‏